אוריתא - אדריכלית ומעצבת פנים - בדרך לחלקת האלוהים שלך

  • Home
  • Israel
  • Revadim
  • אוריתא - אדריכלית ומעצבת פנים - בדרך לחלקת האלוהים שלך

אוריתא - אדריכלית ומעצבת פנים - בדרך לחלקת האלוהים שלך אדריכלית ומעצבת פנים - מומחית בתכנון ובניה בקיבוצים

אני מוכרת לרבים בתור אדריכלית המתמחה בבניה בישובים הכפריים בכלל וב-10 השנים האחרונות בבניה בקיבוצים – בתחום ה"מחנה". ריכזתי את ועדת תכנון של קיבוץ רבדים במשך 5 שנים ויחד עם חברי לוועדה הובלנו את חברי הקיבוץ לחשיבה מחודשת על תכנית ההרחבה תוך התחשבות במרקם הנוף הקיים ובמערך הכבישים .
תהליך ההתרחבות של הישובים הכפריים מזרים דם חדש אל הישובים : משפחות חדשות , ילדים צעירים ואט אט מתחיל להשתנות גם המרק

ם הבנוי: בתים חדשים בהיקפי בניה גדולים, הנוי אף הוא משנה את פניו.
שינוי זה מדליק אצלנו לעיתים קרובות את הרצון להתחדש, להרחיב, לשנות, מה גם שתקופות שונות בחיינו מביאות צרכים שונים: ילדים קטנים מחייבים תוספת של חדרי שינה, ילדים מתבגרים מזכירים לנו את הצורך שלנו בפרטיות ויצירת יחידה נפרדת להורים וכשהגוזלים עוזבים את הקן- אט אט החדרים מתרוקנים מהפונקציות שלהם ויש צורך לשנות שוב.
ואולי אצלכם הבית מעולם לא עבר שינוי ותמיד ידע להכיל את השלבים השונים שעברו עלייכם אבל עכשיו אתם מרגישים שהגיע הזמן לחדש, לשנות , לגוון?
בתפיסת עולמי התכנון האדריכלי, עיצוב הפנים ופיתוח הנוי מסביב משתלבים יחד כבר בתחילת תהליך התכנון. נוצר ביננו קשר קרוב וחם, אתם פותחים בפני את ביתכם ואת ליבכם ונרקמת ביננו מערכת יחסים מיוחדת ושיתוף בתהליכים שעוברים עליכם מבחינה נפשית, פיזית וכלכלית.
בתהליך שאנו עוברים יחד אנו מכינים את הפרוגרמה שלוקחת בחשבון את הצרכים והחלומות שנכונים רק לכם עפ"י סגנון החיים שלכם ורוקמים יחד את תכנון הבית המיוחד רק לכם.
תהליך התכנון לוקח בחשבון את גובה התקציב שעומד לרשותכם והוא מהווה נר לרגלי לאורך כל הדרך.
בנוסף מעצבת פנים לדירות ובתים פרטיים


אשמח לעמוד לרשותכם

על נדיבות, חוסר שיפוט בראש ובראשונה כלפי עצמנושמת לב לטון שבו את מדברת לעצמך?האם הקול הוא קול קליל ונעיםמצחיק ומעורר סקר...
04/03/2026

על נדיבות, חוסר שיפוט בראש ובראשונה כלפי עצמנו

שמת לב לטון שבו את מדברת לעצמך?
האם הקול הוא קול קליל ונעים
מצחיק ומעורר סקרנות
או קול תקיף, ציני ושופט?
אני מניחה שאת יודעת את התשובה

מתי זה בעיקר קורה?
האם אפשר לרכך מעט?
האם אפשר לשאול שאלות במקום לקבוע עובדות
האם יש מילים שחוזרות על עצמן , אולי אפשר להחליף אותן במילים רכות יותר?

איך הופכים את הקול הציני לקול סקרן?
במקום לקבוע עובדות מוחלטות, אפשר לנסות סימני שאלה ❓❓❓ במקום סימני קריאה ❗❗❗
במקום: שוב לא הספקתי כלום היום
אפשר לנסות, מה הגוף שלי ניסה להגיד לי היום כשהוא ביקש לעצור?
במקום: אני חייבת להיות חזקה יותר
אפשר לנסות , איך נראית נדיבות כלפי עצמי ברגע זה ממש?

כתוב בלשון נקבה מטעמי נוחות, אבל לגמרי מתכוון לשני המינים

תמונה משלשום כי היום אני מלאה בשיפוט 😜

סדר בארון הנעלייםללא מילים 🤭
26/02/2026

סדר בארון הנעליים
ללא מילים 🤭

מי מפחדת מהשמחה של עצמה? אמש חגגנו בשבט הנשי שלי/שלנו סופרפאם עוד מפגש בבית שלי, מפגשים שבהם אנחנו מדברות על הכל, על שו...
25/02/2026

מי מפחדת מהשמחה של עצמה?

אמש חגגנו בשבט הנשי שלי/שלנו סופרפאם עוד מפגש בבית שלי, מפגשים שבהם אנחנו מדברות על הכל, על שושלת הנשים שממנה באנו, על האמהות שלנו ועל האחיות שאנחנו הופכות להיות זו לזו
עוד רגע חוגגות שנתיים להתעגלותינו.

פתחתנו את הערב בצעד קטן של ניהול וערך: ביקשתי השתתפות סמלית של 30 ש"ח לתחזוקת המרחב, זה אולי נשמע טכני, אבל עבורי זו הייתה הכרה בערך של הבית שלי ושל הזמן שלי. הלב שלי התרחב, הרגשתי אהובה, משמעותית ובמצב רוח מרומם.
את הפעילות המרתקת העבירה Nurit Henig מעגל נשי למופת, מלא באינטימיות, חוכמה קדומה, רוך ואהבה

ואז, בדרך למיטה, הוא הגיע

הקול הזה, המוכר, המציק, המחבל זה שקרא לי בלחש "גאוותנית", "רכלנית", "עושה מסחרה מכל דבר" זה שניסה לצבוע את כל היופי הזה בצבעים של אשמה

הבוקר, כשהקשבתי ל"קול הקולות" בתוכי, הבנתי משהו עמוק: הקול הזה הוא לא קול של אמת. הוא קול שמחבל בשמחה. הוא השומר שעומד בשער של האושר שלנו ולא מאמין שיכול להיות לנו כל כך טוב, כל כך פשוט, כל כך משמעותי מבלי שנצטרך לשלם על זה במתח או בדאגה.

אנחנו רגילים להילחם בקושי, אבל לפעמים האתגר האמיתי הוא להסכים לטוב.
להסכים להיות גאה ביצירה שלך
להסכים לקבל אהבה בלי להרגיש שמשהו פגום בי
להסכים להיות בת אנוש, ולא מלאך
ועדיין להיות ראויה לכל השפע הזה

הקול המחבל תמיד ינסה להקטין אותנו כשאנחנו בשיא האור שלנו
הוא פשוט מפחד מהמרחב החדש והחופשי שיצרנו לעצמנו

היום אני בוחרת להודות לקול הזה על הניסיון "להגן" עליי מהלא נודע, אבל להמשיך לצעוד זקופה בדרך שלי. הכתפיים שלי משוחררות, השבט שלי פורח, ואני ראויה לזה פשוט כי אני קיימת

קרה לכם פעם שהרגשתם בשיא, ודווקא אז הגיע קול קטן שניסה להוריד אתכם? איך בחרתם לענות לו?

איך החיים הופכים ממשהו שקורה לנולמשהו שאנחנו בוחרים? לאחרונה שיתפתי כאן שהפסקתי לנסות לנהל את החיים ועברתי למצב תגובה. ז...
24/02/2026

איך החיים הופכים ממשהו שקורה לנו
למשהו שאנחנו בוחרים?

לאחרונה שיתפתי כאן שהפסקתי לנסות לנהל את החיים ועברתי למצב תגובה. זה אולי נשמע פסיבי, אבל זה בדיוק הפוך: אני אחראית על החלק שלי, ומשחררת לאלוהים ליקום או לכל כוח עליון אחר לבצע את חלקו

השחרור הזה מורגש קודם כל בכתפיים
הוא מרכך אותי, מחייך אותי ומקליל את כל מה שקורה כאן.

המחקרים כבר יודעים להגיד ששגרת בוקר מיטיבה קובעת איך ייראה כל היום שלנו

למה?

כי מהרגע שפתחנו את הטלפון, האחריות על הזמן שלנו עוברת לידיים אחרות. אנחנו נשאבים למצב תגובה הישרדותי

גולשים ממשימה למשימה, מהודעה להודעה, לתוך מתח ולחץ
הבחירה להשתהות בבוקר : רבע שעה, חצי שעה או שעה – היא בידינו. זו ההזדמנות לבחור פעילות אחת שמטעינה אותנו באנרגיה ומשרה עלינו שלווה, לפני שהעולם בחוץ שואב אותנו

מה אתם בוחרים להכניס לשגרת הבוקר שלכם? ☀️

את השגרה שלי, זו ששומרת עליי שלווה וחייכנית, אשמח לשתף בפרטי למי שיכתוב לי

אדריכלות של שקט וגם למה הפסקתי לנהל את העולםפעם חשבתי שכדי להשיג שפע, אני צריכה להיות בתנועה מתמדת. לנהל, לדאוג, לחפש, ל...
23/02/2026

אדריכלות של שקט וגם למה הפסקתי לנהל את העולם

פעם חשבתי שכדי להשיג שפע, אני צריכה להיות בתנועה מתמדת. לנהל, לדאוג, לחפש, להציל אחרים.
היום אני מבינה ששפע אמיתי, גם בכיס וגם בלב, מגיע דווקא כשהיסודות שקטים.

בתקופה האחרונה עברתי לניהול מסוג אחר
ניהול הגבולות שלי:

מבחוץ: אני אומרת "לא" לכל מה שלא מדויק למבנה שלי, פרויקטים שלא מרגשים אותי, אירועים עמוסים, או קשרים שמייצרים לי רעש מיותר
גם מול גברים, הנחתי את הנשק אני כבר לא מחפשת קירבה. אני פשוט נוכחת בבית שלי. מי שיוזם, מציע או פונה, פוגש אישה שיודעת בדיוק מה מתאים לה ומה לא. בלי דרמה, בפשטות.
מבפנים: אני משקיעה בתשתית. תזונה נקייה : בלי גלוטן וסוכר, עם הרבה הקשבה לגוף, תרגול הגוף, שהייה בטבע, חשיפה מבוקרת לשמש מידי יום, שינה איכותית, בקרה על הכספים ושגרת בוקר שהיא העוגן שלי.
כשמנקים את הרעשים, מגלים שאין צורך בתנועות חדות. כשהבית מאורגן ומדויק, האור, הפרנסה והאנשים הנכונים פשוט מוצאים את הדרך פנימה.

אני סקרנית לשמוע גם מהגברים וגם מהנשים כאן – מהו הגבול האחד שהצבתם לאחרונה ומעניק לכם שקט?

על אופטימיזם, ריאליזם והכתפיים שלייש אנשים שאומרים לי: "אני לא פסימי, אני ריאליסט" בתור מי שנולדה עם משקפיים ורודים ונטי...
22/02/2026

על אופטימיזם, ריאליזם והכתפיים שלי

יש אנשים שאומרים לי: "אני לא פסימי, אני ריאליסט"
בתור מי שנולדה עם משקפיים ורודים ונטייה טבעית לראות את הפוטנציאל בכל דבר, המשפט הזה תמיד הרגיש לי כמו קיר בטון.
יש שיגידו שאופטימיות היא תמימות, חוסר יכולת לראות את המציאות נוכחה. אני אומרת שפסימיות היא סוג של התמכרות לסבל.

נכון, החיים כאן מורכבים ולחוצים במיוחד, אבל בסוף השבוע האחרון בכנרת, כשצחקתי מהבטן עם אנשים שאני אוהבת ואפשרתי לעצמי פשוט להרגיש נאהבת, נזכרתי שהמציאות היא גם השמש המטורפת הזו של פברואר שאפשר להשתזף בה 😜
אני לא צופה בטלוויזיה, אני מסננת את ההפחדות כדי להמשיך לרקוד ולתכנן תוכניות, ובכל זאת, התדר עובר.

הכתפיים שלי לוחצות ועמוסות למרות כל הנשימות והיוגה לפעמים "הנתונים היבשים" חודרים גם דרך משקפיים ורודים.

בתור אדריכלית, אני יודעת שאי אפשר לבנות מבנה בלי להתחשב בכוחות שפועלים עליו מבחוץ, אבל ביוגה אני נזכרת שהבית הראשון שלי הוא בכלל הגוף. וכשהתדר בחוץ כבד, הכתפיים שלי הן הראשונות להרגיש את ה'עומס התכנוני'
אני לומדת שהדיוק האמיתי הוא לא להיות רק אופטימית, הדיוק הוא להכיר בעומס שעל הכתפיים, ובכל זאת לבחור לנשום בתוך הבית הזה. לבחור באור, לא כי אני תמימה, אלא כי זה המבנה היחיד שראוי לחיות בו.

אופטימיות או פסימיות? כנראה שגם וגם. העיקר שנמשיך לבנות
שבוע טוב, עם קצת יותר שמש וקצת פחות משקל על הכתפיים. ☀️🏛️🧘‍♀️

על פיגומים וחופש וגם למה אני לוקחת טבק לכנרתיש משהו במקצוע שלי, כאדריכלית, שמרגיל אותי לחשוב בקווים ישרים להתחשב בחוקים ...
20/02/2026

על פיגומים וחופש וגם למה אני לוקחת טבק לכנרת

יש משהו במקצוע שלי, כאדריכלית, שמרגיל אותי לחשוב בקווים ישרים להתחשב בחוקים לתכנן כמה מהלכים קדימה
גם בחיים האישיים שלי, אני אוהבת כללים, אכילה לפי סוג דם, ניקוי, תרגול יוגה בבוקר, בוקרת תודה לפני השינה

הכללים האלו הם הפיגומים שלי, העוגנים ששומרים עליי שלא אתפזר כשהרוח בחוץ חזקה מדי

אתמול נזכרתי במשהו חשוב שהבכורה שלי אמרה לי מזמן :

"אמא, קבלי אותי כמו שאני"

והמשפט הזה הדהד בי חזק
כדי לקבל אותה, אני חייבת קודם כל לקבל את עצמי
לא כמלאך, לא כרובוט של בריאות, אלא כבת אנוש

אז הסופ"ש אני נוסעת לכנרת, והפיגומים נוסעים איתי, אבל הפעם השארתי בהם חלונות

אני לוקחת אוכל שמדויק לגוף שלי
אבל מותר לי גם דברים "אסורים"
אני לוקחת את השקט שלי,
אבל מותר לי גם לעשן מעט טבק מול המים

אני נזכרת שגמישות היא לא התפזרות
היא נשימה

מותר לי לא לנהל כלום לרגע
מותר לי לא לדעת מה יוליד יום
מותר לי להיות אהובה וראויה
גם כשאני לא מעניקה דבר לאף אחד
רק לעצמי

בית שלא שופט את דייריו הוא בית אקלקטי, לא מושלם, כזה שיש בו מקום גם לסדר וגם לבלגן

ככה אני רוצה לחיות

שבת שלום לכל הלוחמות שלמדו השבוע שמותר להן פשוט להניח את הנשק ולנוח

על יצירתיות, השראה ומה שביניהןיצירתיות היא לא רק מכחול וקנבסהיא פועמת בדרך שבה אנחנו מתבלים את האוכל, בשילוב הבגדים שבחר...
19/02/2026

על יצירתיות, השראה ומה שביניהן

יצירתיות היא לא רק מכחול וקנבס
היא פועמת בדרך שבה אנחנו מתבלים את האוכל, בשילוב הבגדים שבחרנו הבוקר, ובאופן שבו אנחנו מתירים פלונטרים בתקשורת מול לקוח או חבר. היא היכולת לראות את הקיים – וליצור ממנו משהו חדש לגמרי

אמש זכיתי לחתום סדרת הרצאות מרתקת של ד"ר איתמר כהן במוזיאון תל אביב. ההרצאה עסקה ביצירתיות ומחקר תחת השפעת פסיכדליים, וזה היה פשוט... וואו 😮 הוא מצליח להנגיש ידע עמוק ומורכב בשפה פשוטה, חמה וקולחת. ממליצה בחום לעקוב אחריו

ומה הקשר אלי?
בעודו מדבר על גמישות מחשבתית, יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסא הרגשתי איך אצלי המוח פועל במקסימום טורבו
בתקופה הזו, של צמיחה מואצת, אני עסוקה בבריאת ה"מיקס המקצועי" שלי.
הבנתי שהאדריכלות, העיצוב, היוגה וההובלה של השבט הנשי הם לא תחומים נפרדים, הם היצירה שלי.

זה מה שאני מביאה לעולם:
חיבור בין חוץ לפנים, בין קירות לנשימה, בין חומר לרוח, גוף ובית

אני כבר לא אותה אישה שנבהלת מהלא נודע. אני עומדת איתנה, יוצרת את השירותים החדשים שלי מתוך תשוקה וסקרנות, ובוטחת בדרך – גם כשהיא נסללת תוך כדי תנועה

היצירה הגדולה ביותר שלנו היא החיים שאנחנו בוחרים לעצב לעצמנו
איפה היצירתיות פוגשת אתכן ביומיום? במטבח, בעבודה או אולי בפתרון בעיות?

על ביקורת שיפוט ואנושיותשהייה במרחב ביקורתי ושיפוטי מייצר אנשים ביקורתיים ושיפוטיים או אנשים חסרי בטחון וחנפנים , לעיתים...
18/02/2026

על ביקורת שיפוט ואנושיות

שהייה במרחב ביקורתי ושיפוטי מייצר אנשים ביקורתיים ושיפוטיים או אנשים חסרי בטחון וחנפנים , לעיתים שילוב מוחץ בין השניים
תאמינו לי אני יודעת 🤭

לבחור להסתכל על הטוב בזולת היא בחירה מודעת
לא כי אני לא רואה את המורכבות, היא גלויה לעיני כל וגם לאדם המדובר
החוכמה היא לבחור להיות ההורה המיטב, גם לזולתינו ולהתמקד ביופי ובטוב שבו

למה זה משתלם?

כי מה שמואר גדל
כי זה נעים
כי זה שונה ממה שאנחנו רגילים
כי זה מייצר חמלה עצמית
כי זה מנרמל אנושיות
והכי חשוב
בעקיפין זה מרכך את האהבה שלנו לעצמנו

כשאני נכנסת לבית של לקוח בתור אדריכלית, או פוגשת מתאמנת על מזרן היוגה – המבט הראשון שלי הוא לא על מה חסר אלא על איך אפשר להיטיב עוד, לפתוח את האנרגיה, לרווח, להוציא את היופי שכבר קיים בין הקירות או בתוך הגוף

יצירת מרחב בטוח שבו אפשר פשוט להיות אנושיים, ומשם לצמוח. כי בתוך מרחב נטול שיפוטיות – גם קירות וגם אנשים מתחילים לנשום

מול מי הביקורת והשיפוט מופיעים אצלכם היום?
והאם אתם מוכנים לנסות, רק לרגע, לראות את הטוב שבונה את הכל מחדש?

מי שמצלצל לו קרוב ונכון מוזמן ליצור קשר, אתם יודעים כבר איך

אומרים שכדי לקבל, צריך להעניק את מה שאנחנו משתוקקים אליועם ​חברה טובה זה תרגול מעולה לזהיצאתי לחוף הים, כן שוב... הפעם ל...
17/02/2026

אומרים שכדי לקבל, צריך להעניק את מה שאנחנו
משתוקקים אליו
עם ​חברה טובה זה תרגול מעולה לזה

יצאתי לחוף הים, כן שוב... הפעם לחוף פלמחים 🌊
מצוידת בחברה אהובה עליי במיוחד
​
ולמי ששואלת – לאורך השבוע ובמיוחד היום
אני לומדת לאזן בין עבודה ל"פלז'ר"
זה חלק בלתי נפרד מהריפוי שלי

​צעדנו

שיתפנו בכנות, בכאב, ועם מלא אהבה והומור
פירקנו נושאים כבדים לפירורים קטנים וקלים לבליעה

מסתבר שכשמדברים את האמת מול המרחבים של הים
הכל הופך פשוט יותר

​איך זה קשור לנתינה וקבלה?

ברוח: היכולת להקשיב ברגישות והאומץ להיחשף בכנות, בסימטריה והדדיות

בחומר: היא על התורמוס, אני על הפירות 😜
​זה היה אחהצ מזין והוליסטי
כזה שמזכיר לי ש"בית" אמיתי הוא המקום שבו אנחנו מרגישות בטוחות גם לתת וגם לקבל

​והשאלה שלי אליכן להיום:
מה יותר קל לך – לתת או לקבל?
אני עדיין בבילוש אחרי התשובה שלי...

אומרים שגיל זה רק מספראבל אתמול הרגשתי שזה בעיקר תדריצאתי לחוף הים עם מחברת ועט, מים ופירותכתבתיצעדתיטבלתי בים הקר (פברו...
16/02/2026

אומרים שגיל זה רק מספר
אבל אתמול הרגשתי שזה בעיקר תדר
יצאתי לחוף הים עם מחברת ועט, מים ופירות
כתבתי
צעדתי
טבלתי בים הקר (פברואר, כן?)
שוחחתי עם אדם שאני לא מכירה

שטפתי מעלי מירמור מצטבר ופגישה דיגיטלית הזויה
לפעמים הניקוי הכי טוב הוא לא בשיחות, אלא פשוט להחליף כיוון, לעשות את הבלתי צפוי

אני מתחילה כאן מסורת – תוכן יומי, קצר, כנה
על בישול, בילוש ולבוש של החיים שלי
בלי פילטרים

והשאלה שלי אליכן להיום: מה הדבר "המשוגע" שעשיתן לאחרונה רק כדי להרגיש חיות?

Address

Revadim
7982000

Opening Hours

Monday 09:00 - 17:00
Tuesday 09:00 - 17:00
Wednesday 09:00 - 17:00
Thursday 09:00 - 17:00
Sunday 09:00 - 17:00

Telephone

+972538212443

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when אוריתא - אדריכלית ומעצבת פנים - בדרך לחלקת האלוהים שלך posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to אוריתא - אדריכלית ומעצבת פנים - בדרך לחלקת האלוהים שלך:

Shortcuts

Share

Category