חיבורים לתוצאות -מאירה את הדרך שלך ליעוד

25/09/2026

״מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד״.

האומנם?

חזרתי מריטריט של ארבעה ימים של — משישי ועד מוצאי יום כיפור.

ארבעה ימים של שתיקה.
מדיטציה בישיבה, בהליכה ובאכילה.
תפילה, שירה וניגונים שנכנסים ישר ללב.
והרבה זמן שלי עם עצמי, בנופים הירוקים של הגולן, במקום שבו ממש אפשר לשמוע את השקט.

והיה לי יום כיפורים שמח.

כן, דווקא שמח.
הייתה בו הרבה שירה, שמחה, חיבור ותחושה עמוקה של יחד.

וזה גרם לי לחשוב — מה זה בעצם להיות בשמחה? ואיך אפשר להיות בשמחה תמיד?

אני אופטימית. מאמינה בטוב ומאמינה שבסוף הדברים מסתדרים. ועדיין, לפעמים גם אני נופלת למקומות של ספק, דאגה ו״מה יהיה?״.

ואז התחבר לי המשפט:

״אין שמחה כהתרת הספקות״.

אולי שמחה היא לא שהכול נפלא.
אולי היא אותה ודאות פנימית — לא שאני יודעת מה יקרה מחר, אלא שאני יודעת שאני יכולה לסמוך.

על עצמי.
על הדרך.
ולהאמין שגם כשאני עוד לא רואה איך — הדברים יסתדרו לטובה.

אני כבר שומעת את מי שיגידו:
גלית, היית יותר מדי זמן בריטריט 😂

יכול להיות.

אבל אולי זה הדבר שאני לוקחת איתי משם — לחפש את השמחה קצת פחות במה שקורה בחוץ, וקצת יותר בתוכי.

לא תמיד אני מצליחה.
אבל אולי גם זה חלק מהדרך. ❤️

ומה זה בשבילכם להיות בשמחה?

11/09/2026

ומה אם חלק מהדברים שקראנו להם השנה קללה — היו בעצם ברכה שעוד לא ידענו לזהות?

בסופה של שנה אני חוזרת למילים:
״תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה״.

ומתבוננת בשנה שחלפה.

בדברים שרציתי וקרו.
באלה שרציתי ולא קרו.
בדלתות שנפתחו ובאלה שנסגרו.
באנשים שנכנסו לחיי, באלה שנשארו וגם באלה שנפרדו ממני בדרך.

ואני תוהה — האם אנחנו באמת יודעים, בזמן אמת, מהי ברכה ומהי קללה?

לפעמים רק במבט לאחור אנחנו מגלים שמשהו שלא הסתדר כפי שקיווינו הוביל אותנו בדיוק למקום שבו היינו צריכות להיות.

והשנה אני רוצה גם לעצור ולהודות.
לא רק לבקש מהשנה החדשה — אלא לראות את כל מה שכבר יש.

את האנשים שאני אוהבת.
את המפגשים והחיבורים.
את הדרך שעשיתי.
את הרגעים הקטנים של שמחה, אהבה וחסד.

ולהחזיק באמונה שהכול מדויק, גם כשעדיין לא הכול מובן.

אז השנה אני מאחלת לנו פחות למהר להגדיר מהי ברכה ומהי קללה,
יותר להודות על מה שכבר נוכח,
ולהשאיר את הלב פתוח למה שעוד מבקש להגיע.

תכלה שנה וקללותיה,
תחל שנה וברכותיה.

שנה טובה ❤️

07/08/2026

.

על הברכה ועל הקללה — או אולי, האם זו קללה או ברכה?

לפעמים רק הפרספקטיבה והזמן מאפשרים לנו לדעת.

כמה פעמים דברים התעכבו עבורי, וברגע עצמו זה הרגיש כמעט כמו סוף העולם. ואז, בדיעבד, התברר שהעיכוב היה הדבר המדויק ביותר עבורי. כי אילו לא היה עיכוב, או סירוב, אולי הייתי ממשיכה עם מה שיש — ולא מגיעה אל מה שנכון.

בשבילי להיות בתנועה זה כמעט הכרח.
אבל לפעמים צריך דווקא לעצור. להתבונן. להמתין.

כי כשנמצאים בריצה, קשה לראות את הדרכים הצדדיות — ודווקא הן יכולות להוביל למקומות שלא היינו מגיעים אליהם בדרך הראשית. ככה בטיול, וככה בחיים.

פרשת השבוע, ראה, מזמינה להתבונן בברכה ובקללה, אבל יותר מכל — בבחירה:

״ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה״.

החיים הם בחירה.
ולחיות באופן מלא, ער ונוכח — גם זו בחירה.

ובתוך הבחירה יש חירות, יש אחריות ויש הזדמנות.

לא כל בחירה שנעשה תהיה הבחירה המיטבית. אבל גם בחירה שהתבררה כטעות יכולה להפוך להזדמנות ללמידה. והלמידה, מבחינתי, היא מהלך חיים שאינו נגמר.

להישאר פתוחה.
לשאול מה אפשר ללמוד מכל החלטה, מכל עיכוב, מכל דרך שלא נפתחה — וגם מכל דרך צדדית שכן.

ואולי זו אחת ההזמנות של הפרשה:
לא תמיד אנחנו יודעים ברגע עצמו מהי הברכה ומהי הקללה.
אבל אנחנו יכולים לבחור איך לפגוש את מה שמגיע.

ובבחירה הזאת — יש חיים.

שבת שלום מפריז 🇫🇷

05/08/2026

כולנו זקוקים למקורות להזנה להשראה שיאפשרו לנו להיות הגירסא הכי טובה שלנו ?
ומה שלך ?מה מעניק לך את היכולת לחלום להגשים לצמוח ולהתפתח ?

02/08/2026

02/08/2026

סוף שבוע של אמא ובת הוא תמיד מתנה.
וכשהוא מתרחש בעמק הלואר, כשהנהר זורם ממש מתחת לחלון, השמיים כחולים ללא ענן, והעיירה קטנה, שלווה ומלאת קסם – המתנה הזאת הופכת לזיכרון.

אז מה עשינו?

יצאנו מפריז, שעתיים ברכבת, והגענו למקום קסום. התארחנו בבית אירוח קטן עם מארחת נפלאה, בית מעוצב בטוב טעם, וארוחת בוקר שכל כולה תוצרת בית – יוגורט, ריבות, לחמים, עוגות, פירות מהגינה ועוד אינספור פינוקים.

סביב שולחן אחד ישבו צרפתים, איטלקים, אמריקאים, שווייצרים ואנחנו. חלקנו לא רק ארוחת בוקר, אלא גם סיפורים, דעות, חוויות ואנרגיה. בשבילי, זה אחד הדברים היפים ביותר בטיולים – המפגש עם אנשים חדשים וההזדמנות להציץ לרגע בעולמות אחרים.

בערב אכלנו במסעדת מישלן נהדרת, בלי לקחת משכנתה. ארוחת הפתעה שנבנתה בדיוק לפי ההעדפות המאוד ספציפיות שלי, והייתה מדויקת, יצירתית וטעימה.

למחרת יצאנו לטיול אופניים, שהיה אמור להיות קל ופשוט. אלא שהוא הסתבך לגמרי. סמכתי על גוגל מפות וגם על ChatGPT, ושניהם הובילו אותנו בדרך הלא נכונה. מצאנו את עצמנו בדרך מהירה ולא נעימה, מבולבלות ומתוסכלות.

בסופו של דבר, דווקא האנשים שפגשנו בדרך ומפה מקומית ישנה, מנייר, הם שהחזירו אותנו למסלול הנכון. תזכורת יפה לכך שלפעמים, גם בעולם הדיגיטלי, הידע המקומי והמפגש האנושי עדיין מנצחים.

הארמונות יפים, הנהר יפה, האנשים טובים, והעולם עדיין מלא בטוב.

ומה למדתי?

שכדאי לבדוק גם את מה שנר�

27/07/2026

חומר למחשבה על התפקיד שלנו בעלם

14/07/2026

חגיגות

02/07/2026

חמש שנים מאז ניפרדתי ממך בגוף כל כך הרבה קרה מאז ומה את היית אומרת על הפרטי והציבורי איזה עיצות היו לך לתת לי על המשפחה שלי ועל החיים בכלל .געגועים עזים