26/06/2025
להותיר מאחורייך את כל מה שידעת עד כה על מנת להיוולד מחדש - האם את מוכנה לכך?
לא רבע, לא חצי, לא חלקים אלא הכול!
זה אמנם לא יקרה ברגע. ההתפתחות עד רגע הלידה מחדש חייבת להיות הדרגתית ונכונה למקום בו את עומדת, בדיוק כפי שעובר מתפתח ברחם.
זה מתחיל מהפריה, ממשיך להתפתחות של התאים הראשוניים והשלייה על מנת שהעובר יקבל הזנה. אט אט מפציעים ניצני גפיים, הלב, המוח ואז ניצני איברים, והוא מתחיל לקבל צורה אנושית. ואז הוא מתחיל לקבל צורה, והאיברים והגוף ככללותו מבשיל ומתחזק.
בסיום תהליך ההתפתחות הארוך, העובר מוכן ללידה, וכל המערכות בגופו בשלות לתפקד באופן עצמאי. ומכאן הוא יוצא למסע חדש, ועליו להיפרד מכל מה (ש)הכיר עד כה.
כך גם הרוח שלנו. שעבורה להתגלגל (ל)כאן שוב זהו חסד אלוהים, ולה ניתנת ההזדמנות להפוך מעוברית, לתינוקת שלומדת ללכת עד שהיא מבשילה ומתבגרת וחיה מתוך חיבור לבורא.
בואו נדמיין מצב בו העובר לא רוצה לעולם לעזוב את רחמה של אימו. זה עלול להזיק באופן ניכר לעובר ואף לאם, והרופאים יאלצו להשתמש בכלים נוספים על מנת להוציא אותו.
או תארו לכם מצב בו העובר לא מסכים לצאת אל העולם, כי הוא החליט שקודם לכן על העולם להשתנות על מנת שהוא יעשה את צעדיו החוצה.
האמת, שזהו מצבה של רוב האנושות.
יש את אלה שמחכים שהעולם ישתנה על מנת שגם הם ישתנו. הפוסט הזה לא יעסוק בהם.
ויש את אלה שרוצים מאוד להשתנות, לשנות את חייהם והרוח שלהם מחפשת, ללא הרף, את האמת. אך חלק משמעותי מהם לא מוכן להשתנות כליל - לוותר על האחיזה בכל השגוי, בכל מה שלא משרת את הרוח, בכל המוסכמות החברתיות.
והקושי הגדול ביותר שלנו הוא לוותר על האחיזה ברגשותינו ובראייה איך העולם חייב לנהוג (ולהיות) על פי מה שספגנו במסע חיינו.
היאחזות רגשית הינה מצב בו האדם נקשר באופן חזק, ומפתח ומשמרתלות בינו לבין חפץ, אדם, רעיון, זיכרון או מצב כלשהו בחייו, ובכך הוא מתקשה לשחרר אותו.
אנו נאחזים מתוך פחד מהלא נודע, נוסטלגיה לעבר, הזדהות עם זהותנו הישנה או צורך לשלוט על מה שמתרחש בחיינו.
אך הסיבה המשמעותית והחשובה ביותר היא חוסר אמונה וביטחון בבורא עולם.
האמונה עליה אני מדברת היא מהות של חיבור לרוח ויישור (אולי ״התיישרות״) על פי חוקי הבריאה הנצחיים - לא מה שהדתות השונות הפכו לסדרה של חוקים, איסורים וטקסים. אלא אקטיביות רוחנית, לא פסיביות דתית.
רוח האדם שבוטחת בכך שכל מה שמתרחש בחייה נועד למען התפתחותה על פי החוקים הנצחיים האלה מקבלת את הכוחות לשחרר את ההיאחזות הרגשית ואף את התלות בכל מה שהוא חומרי, למען המשך התקדמותה במסעה.
דוד המלך אמר זאת בתהילים: ״וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ.״
כלומר מי שחי מתוך אמונה וביטחון, על אף האתגרים והמכשולים, יזכה לחסד שיקיף אותו מכל עבר. והחסד הזה הוא שאינך נאחז בדבר חומרי שיכול להכביד על תנועתה של הרוח להתעלות.
היאחזות יתרה מגבילה אותנו, מונעת מאיתנו להיות בתנועה ולהתפתח, לחוות דברים חדשים, להתמודד עם שינויים ולהתמודד עם אובדנים בצורה בריאה. היא יוצרת תקיעות, חרדה, וקושי לחיות בהווה, ויותר מכך לעבור את התקופה המשמעותית בה אנו חיים כרוחות אדם.
הכוח להתמודד עם כל אלו כשיבואו - והם יבואו - הוא ללכת בדרך על מנת להגיע לביטחון מלא בבורא.
והנה השאלות שלי אליך
במה את באמת נאחזת? למה? והאם את מוכנה לשחרר את ההיאחזות שיש לך?
