עו"ד אייל שמריהו

24/03/2013

חברים/ות יקרים/ות,

מאחל לכולנו יחד ולכל אחד ואחת לחוד חג שמח, הצלחה, שגשוג חירות ופריחה בכל ימות השנה.
שיהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד.

13/03/2013

בהמשך לכתבה העוסקת במסמך המציע לשלול את סמכות השיפוט הייחודית מידי בתי הדין הרבניים ולהנהיג מסגרת אזרחית שווה לנישואין וגירושין:

לאחר שנים בהן סירב האיש ליתן גט לאישה, ולאחר שביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את תביעת הנזיקין בסך של 192,000 שהגישה האישה בגין כך - התרצה לבסוף הגבר והסכים לשחרר את האישה בגט פיטורין. ואולם-
ביה"ד הרבני מצדו סירב לאפשר לצדדים להתגרש. הסיבה:
הואיל ורק לאחר שחויב לפצות את האישה במסגרת תביעת הנזיקין הסכים הגבר ליתן גט לאשתו - המדובר ב"גט מעושה" ועל כן דחה את תביעת הגירושין, זאת לאחר שהאישה סירבה להצעת ביה"ד לפיה תשוב בה מתביעת הנזיקין, תשיב את הכסף לגבר ותתחייב כי לא תימנע מלתבוע נזיקין בשנית.

עוד קבע ביה"ד כי פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה הינה "התערבות שאינה ראויה... בהליך הגירושין אשר נתון לסמכותו הבלעדית של ביה"ד".

לו היינו נוהגים ככל מדינה דמוקרטית, חופשית, ליברלית ומתקדמת, לא היה מצב כנ"ל בו ערכאה אחת לא מכבדת את אחותה בנימוק אירוני של כיבוד ערכאות, לא היה מצב בו אישה שחרף העובדה שאינה חיה כלל עם בעלה- נאלצת "להיתקע" מבלי יכולת להמשיך בחייה הודות לתופעה הרעה והחולה של סרבנות גט תוך מתן רוח גבית מכיוונם של בתי הדין הרבניים.
לו תאומצנה כלל ההמלצות המובאות במסמך שכתבו המלומדים, פרופ' גביזון פרופ' שיפמן וד"ר וסטרייך- לא ייכפה עוד מצב שכזה. תופעות איומות כסרבנות גט, ממזרות ועגינות תיעלמנה ותעבורנה מן העולם. הגיעה השעה.

אישה שבעלה סירב לתת לה גט, תבעה אותו בנזיקין ונפסק לה פיצוי של 192 אלף שקל. לאחר מכן, פנתה שוב לבית הדין הרבני בתביעת גירושין. הפעם, הבעל הסכים למתן הגט, אלא שביה"ד קבע כי יהיה זה "גט מעושה" ודחה את התביעה.

10/03/2013

פרופ' שיפמן שהיה לי הכבוד להימנות על תלמידיו, וד"ר וסטרייך, שניהם אנשים דתיים חובשי כיפות. עובדה זו לא עמדה להם לרועץ להוציא לאור את נייר העמדה, ביחד עם פרופ' גביזון, המציע שינוי רדיקלי ויסודי בנושאי הנישואין והגירושין ובעצם לשבור את המונופול של הרבנות בנושאים הנ"ל.
עובדה זו לא עצרה בעדם לומר בצורה ברורה ביותר כי הגיעה העת לשים קץ להגמוניה הרבנית האורתודוכסית ולאפשר לכל אחד ואחת מאזרחי המדינה, יהודים ולא יהודים, להינשא זל"ז באיזו דרך שיבחרו.
מסמך זה, המציע מסגרת אזרחית לנישואין וגירושין בישראל, שם קץ לפגיעה הקשה בזכויות האדם לחופש מדת, בפסולי החיתון, במחוסרי הדת, במסורבות הגט ובעגונות. כל אלו לא יהיו עוד לכשיונהגו נישואים אזרחיים במדינת ישראל.
הגיעה העת לשנות את המציאות המעוותת בה אנו חיים ובה ציבורים שלמים מופלים ע"פ חוק. הגיעה העת להיגמל מאותו "הרגל" רק משום שזהו המצב הקיים, וחשוב להבין כי לא מדובר כלל במהלך אנטי-דתי. כעת, כשמסתמנת כינונה של ממשלה חדשה נטולת חרדים, נפתח חלון הזדמנויות נדיר לחולל את השינוי המהותי והחשוב הזה, ולאפשר לכל מי שיחפוץ הן להינשא לבחיר/ת ליבו/ה והן לעשות זאת בכל דרך שי/תבחר, דתי ו/או אזרחי.

רק מסגרת אזרחית אחת לנישואים ולגירושים תבטיח באורח מלא את זכויות האדם ואת קיומה של ישראל כיהודית ודמוקרטית - דעות ynet

25/02/2013

"משוגעת" "חולת נפש" "לא שפויה" - לשון הרע של הנתבע או קנטרנות של התובעת?

במסגרת הליך גירושין ממושך המתנהל בין גבר לאישה, הגישה האישה תביעה לביהמ"ש לענייני משפחה בבאר שבע בה טענה בין השאר כי הבעל כינה אותה בפני בני משפחה, מכרים ופורומים נוספים בכינויי גנאי כגון "משוגעת" "חולת נפש" "לא שפויה" ו"יצאה מדעתה" ובכך גרם לפגיעה בשמה הטוב, הכפישה והוציא את דיבתה רעה בפני הנ"ל, ועל כן היא זכאית לפיצויים בגין לשון הרע.
על פי דברי התובעת, היא לא נכחה באירועים אלו, אולם שמעה על כך ממקורבים.
לעומתה טען האיש כי מעולם לא הכפיש את שמה וכי המדובר בתביעת סרק אשר אינה אלא אמצעי לחץ עליו מצד האישה.

ביהמ"ש קבע אף אם הייתה האישה מוכיחה כי הדברים אכן נאמרו עליה- עדיין לא היה בהם די כדי לפסוק פיצויים בגין לשון הרע, קל וחומר כאשר לא הצליחה להוכיח כי כך היה.
לדברי השופט אלון גביזון, המדובר בדברים אשר סביר להניח כי ייאמרו במסגרת הליך גירושין וסכסוכים משפחתיים, וכי אדם מן השורה יבין אותם ככאלה ועל כן אין לראות בהם משום לשון הרע.
על כן דחה ביהמ"ש את התביעה וחייב את התובעת בהוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח.

בתביעת לשון הרע בסך 100 אלף שקל, שהגישה אישה נגד בעלה, היא טענה, כי הכפיש את שמה במספר הזדמנויות שונות בפני בני משפחה וחברים משותפים, כאשר כינה אותה "משוגעת" ו"לא שפויה". האם זכאית לפיצוי?

20/02/2013

עצב עמוק, זעזוע, כעס עצום ועוד ועוד ועוד, ביחד ולחוד. בכל פעם שאנו שומעים על מעשי זוועה או נתקלים בהם, לוקח לנו זמן עד שרמת האכזריות של אותם מבצעים אפילו לא מתחילה להיקלט במוחנו. מה שמדהים אותי עוד יותר היא העובדה כי לצערי העמוק אותה רמת אכזריות בלתי נתפסת תמיד עולה על קודמתה. לקרוא ולהזדעזע.

החקיקה החדשה בנושא אלימות נגד נשים לא מרתיעה את האנסים בהודו. שלוש האחיות בגילים 6 עד 11 נמצאו בבאר עם התיקים והנעליים שלהן. המשטרה לא עצרה אף חשוד בפרשה - חדשות בעולם, חדשות ynet

06/02/2013

הלכה תקדימית של ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ מהיום (6/2/13) קובעת כי זכותו של תורם זרע לאוטונומיה גוברת על זכותה של העותרת- אישה שלה ניתנה תרומת הזרע, וזכותה לאוטונומיה נסוגה מפני זכותו. בנימוק מפורט קבע בג"ץ כי במקרה ספציפי זה, מאחר והתורם חזר בתשובה, ונושא תרומת הזרע אינו מתיישב על תפיסת עולמו החדשה שכן על פי תפיסת עולם זו, גם אם לא יהא קשר חוקי-משפטי בינו לבין הילד- עדיין קיים קשר מוסרי המקימות לו חובות מוסריות כלפי הילד, ועל כן גוברת זכותו לאוטונומיה על פני זכותה של האישה לאוטונומיה, והוא רשאי לחזור בו מתרומת זרעו אף אם נרכשו זה מכבר.
עוד קבע בג"ץ כי זכותה של האישה להורות אינה נפגעת מאחר ועדיין תוכל להוליד ילדים מתורם אחר, וכי זכותה להוליד ילדים בעלי מטען גנטי זהה- אינם מעוגנים בחוק.

האם תורם זרע רשאי לחזור בו מתרומתו ובכך לגדוע את חלומה של אם שילדה מזרעו, להוליד אח ביולוגי מלא לאחותו? שאלה תקדימית זו הגיעה לפתחו של בג"ץ, שענה עליה בחיוב, תוך שקרא למחוקק להגיע להסדר נורמיטיבי כולל בסוגית תרומות הזרע.

31/01/2013

האישה פרסמה מודעת היכרות בפייסבוק, האם המדובר ב"מעשה כיעור" והאם ישמש הדבר כעילה לשלילת כתובתה?

ע"פ קביעת ביה"ד הרבני, הגם שמדובר ב"מעשה כיעור"- אין הדבר שולל את זכאותה של האישה לתשלום כתובתה מאחר והבעל לא התרה בה שלא תעשה כן. יחד עם זאת (וזה הדבר שסיקרן אותי יותר מכל) קבע ביה"ד כי האישה לא תקבל את מלוא כתובתה - 555,555 ש"ח מאחר וסכום זה לא נכתב ע"י הבעל במטרה לשלמו, הן מאחר שלא יכל ועודנו לא יכול לעמוד בו והן מאחר שנהוג לכתוב סכום זה "לשם המזל ונגד עין הרע ולא מתוך כוונה לשלמו" ופסק כי האישה תקבל אך את הסך של 100,000 ש"ח עבור כתובתה.

אישה הגישה נגד בעלה לשעבר תביעה לקבלת סכום הכתובה, ובתגובה טען האיש כי יש לשלול ממנה את הכתובה מאחר שפרסמה מודעת היכרויות בפייסבוק טרם הגט. בית הדין הרבני קבע, כי למרות שמדבור במעשה כיעור שפוגע בחברה כולה, אין לשלול מהאישה את הכתובה.

29/01/2013

קביעה חשובה ביותר לדעתי של השופטת ענת אלפסי מביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד המורה לאברך כי על אף שלטענתו הוא לומד יומם וליל- עליו לעבוד "עד קצה גבול היכולת" על מנת לפרנס את משפחתו.
לדברי השופטת "מן הראוי כי המשיב יצא לעבודת יומו על מנת לפרנס את בני משפחתו, וחזקה עליו כי יעשה לעצמו עיתות ללימוד התורה כפי שעושים רבים וטובים".

http://www.psakdin.co.il/news/article.asp?PDUID=nws_nlzf

ביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד דחה בקשת אברך לשלם מזונות צנועים ביותר, בהיותו תלמיד ישיבה שאינו עובד לפרנסתו, וחייב אותו לעבוד 'עד קצה גבול היכולת' על מנת לפרנס את משפחתו.

17/01/2013

http://www.shmaryahu-law.co.il/

עו

15/01/2013

קביעה מעניינת מאוד של ביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת מיום 6/1/2013 בתביעה
להפחתת מזונות:
על אף שלא הוכח שינוי נסיבות מהותי, נקבע כי סכום המזונות יופחת לתקופה קצובה,
הואיל והתובע, האב, איננו מסוגל להשתכר כפי שהשתכר עד עתה עקב מצבו הנפשי
הקשה. עוד נקבע כי בתקופה זו על האב לפנות לטיפולים המתאימים ולפעול להגדלת הכנסותיו.


http://www.psakdin.co.il/news/article.asp?PDUID=nws_nlyj

השופט אסף זגורי דחה תביעה שהגיש אב להפחתת מזונות בתו כיוון שלא הוכיח שינוי נסיבות מהותי, אך קבע, כי לנוכח מצבו הנפשי הקשה של האב, אשר אינו מאפשר לו להשתכר כבעבר, אין זה צודק להותיר את סכום המזונות על כנו. לפיכך, מצא השופט פתרון יצירתי: המזונות יופחתו לתקופה קצובה של שנתיים, בהן יהא על האב לטפל בעצמו...

10/12/2012

הלכה תקדימית של ביהמ"ש לענייני משפחה קובעת כי מקום בו נישואים אינם תקפים בבית הדין הרבני ואינם מצריכים גירושין כדת - הסמכות להתירם נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בלבד.

שני גברים יהודים נישאו בנישואים אזרחיים בקנדה ונישואיהם נרשמו במשרד הפנים, אך כשנפרדו, סירב משרד הפנים לעדכן את הרישום עד לקבלת אישור מבית הדין הרבני, אלא שזה לא ידע כיצד להתמודד עם בקשתם. היכן, אם כן, יותרו נישואיהם?

10/12/2012

האם יכול אדם לבקש להפסיק לחייבו בתשלום מזונות ילדיו בטענה כי הם אינם מעוניינים בקשר עמו?

בתביעה שהגיש לביהמ"ש לענייני משפחה ביקש אב לבטל רטרואקטיבית את חיובו במזונות ילדיו. ביהמ"ש דחה את התביעה וקבע כי במקרה הנוכחי האב כלל לא התעניין בילדיו ומטרתו לא הייתה אלא ניסיון להתחמק מתשלום המזונות.
האב חויב במזונות מינימאליים בסך של 1,000 ש"ח לחודש עבור כל אחד משני ילדיו (כיום בגירים), אולם לא נשא בהם, ובעקבות כך נפתח כנגדו תיק בלשכת ההוצל"פ. האב טען כי לא שילם את דמי המזונות הואיל והחל משנת 2005 ממאנים ילדיו להיות עמו בקשר והגיש תביעה לביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה במסגרתה ביקש להכריז על ילדיו כמרדנים ולבטל רטרואקטיבית את חיובו במזונותיהם.

בתביעתו הנ"ל טען האב, כי גרושתו מונעת מהילדים להיות עמו קשר, טורקת לו טלפונים ומקללת אותו, וכי אף לא הוזמן לאירוע בר המצווה של בנו ושמו לא צוין על ההזמנה כאביו. האב אף טען כי ניסה לשווא לקיים קשר עם ילדיו לרבות פניות לרשויות הרווחה, לבני משפחה ובאמצעות שליחת מכתבים.
מנגד טענו הילדים כי החל משנת 2005 חדל האב לשלם מזונות ומזה 11 שנים אינו מקיים כל קשר עמם. לפיכך טענו הילדים כי המדובר בתביעת סרק חסרת תום לב, אשר נועדה לפטור את האב מתשלום חוב המזונות אשר בגינו הוצאה כנגדו פקודת מאסר ע"י לשכת ההוצל"פ.
עוד נטען כי בניגוד לטענות האב- הוא מעולם לא פנה לרשויות הרווחה לשם קביעת הסדרי ראיה, אלא ההיפך הוא הנכון- הם אלה שניסו לשווא לאתרו במשך שנים, שעה בה הוא נטש אותם, נישא מחדש והביא ילד לעולם.

ביהמ"ש קבע, ע"י השופטת אלה מירז כי צמצום חובת המזונות של אב לילד תעשה רק במקרים חריגים, כאשר הילד מורד באופן קיצוני ומסרב לקיים קשר עם מי מהוריו בניגוד להוראות ביהמ"ש, אך במקרה הנוכחי התובע לא הוכיח כי ניסה באופן אפקטיבי ליצור קשר עם ילדיו ועל כן דין תביעת האב להידחות.
עוד כותבת השופטת בפסק-הדין כי נראה שהאב היה עסוק במשפחתו החדשה ולא עשה דבר ע"מ לחדש את הקשר עם ילדיו, לא התעניין בשלומם ובמצבם הנפשי, ואף הפסיק על דעת עצמו לשלם מזונות החל משנת 2005.

עוד נקבע, כי האחריות לחידוש הקשר מוטלת על ההורים יותר מאשר על הילדים, ולא נראה שהאב הפנים את מחויבותו כהורה, ולמעשה הוא הסרבן והמרדן, שלא ממלא אחר אחריותו ההורית והמוסרית, אינו מגלה רגישות לפגיעה הנפשית והצלקות שנגרמו לנפשם הצעירה, ולאחר כל זאת מצפה שיקבלוהו ללא סייג ומבלי להתאמץ לרכוש חזרה את אמונם בכנות, ולא כניסיון להימלט מחיוביו הכספיים.

בתביעה שהגיש אב לביהמ"ש לענייני משפחה הוא ביקש לבטל רטרואקטיבית את חיובו במזונות ילדיו. ביהמ"ש דחה את התביעה וקבע במקרה הנוכחי האב כלל לא התעניין בילדיו אלא ניסה להתחמק מתשלום המזונות.