08/04/2026
פעם, כשנגמרה מלחמה — ידעו שזה נגמר!
אחרי מלחמת העצמאות יצאו לרחובות עם דמעות בעיניים ודגלים בידיים.
כאב ושמחה התערבבו אבל הייתה תחושה ברורה
קמנו. ניצחנו. יש מדינה!!!
אחרי מלחמת ששת הימים הרחובות התמלאו באנשים, שירים, חיבוקים בין זרים.
מדברים על זה שהייתה אופוריה.
רגע שבו עם שלם הרגיש בלתי מנוצח.
והיום? 2026
היום אין רחובות מלאים.
אין ריקודים. אין שירים.
יש שקט.
שקט של עייפות.
של בלבול.
של אנשים שמנסים להבין — על מה בעצם כל זה היה?
אין תחושת ניצחון.
יש תחושת מחיר.
מחיר של זמן שנלקח — מהמשפחה, מהילדים, מהחיים עצמם.
מחיר של חגים שלא נחגגו באמת.
מחיר של עבודה, של שגרה שהתפרקה.
ומעל הכול — מחיר של חיים.
ואולי זה ההבדל הכי גדול
פעם, גם כשהכאב היה עצום — הייתה תשובה לשאלה “למה”.
והיום?
נשארנו בעיקר עם סימני שאלה.
הלוואי שנדע עוד ימים שבהם הרחובות מתמלאים —
לא כי נגמר משהו,
אלא כי התחיל משהו טוב באמת.
