07/04/2026
מהראיונות שאני אשמע כמה פעמים, אצפה במסך הגדול, אריץ לאחור וקדימה, אעצור לחשוב על דברים, אחייך לשפת הגוף של המרואיין או כשהוא מדייק את יסמין המראיינת, לא בגלל שהיא אישה ולא בגלל שהוא 'לא נחמד' אלא בגלל שהוא צריך שהמסר שלו ייצא בדיוק כמו שהוא חושב ורואה אותו.
הראיון מתחיל רגוע ורך - איזו עבודה בית ("אתה לא יכול לעבוד בקצב כזה אם אתה לא מאוד מאוד נהנה"), מנהיגות ("אני צריך לסחוף את כולם, לכן אני עובד יותר קשה")
ומתחמם או נדלק ב דקה ה 17 -
איך מקבלים החלטה על רכישה (מה מעניין אותו ומה לא), מה זה עסק נישה, מה יעבוד בישראל ומה פחות (מחיר יקר מאוד / עסק בוטיקי - אנחנו לא לוגאנו), ומהו יהפוך לעסק מסה (להמונים).
אני לא אדלסון, "אני עושה משהו אחר, אני לא קונה בניין, ואני לא שם את ה DNA שלי, אני קונה 2 בנות מללין שהקימו 6 חנויות והן יודעות לרקוח את המוצרים ולפתח את המוצרים, משהו שבחיים אני לא הייתי יודע...
"זה מעבר ל DNA...קניתי את מיננה שלפני 19 שנה פתחו בוטיק ללבוש בגדי תינוקות...אני לא יודע לעצב קונספט ובגדים ברמה ובאיכות שהם עושים, בצבעוניות שהם עושים...
הם היו מגיעים אולי בעוד 40 שנה למה שהגעתי בשנתיים וחצי .."
מה הבעיה שלנו? כמו תמיד זמן. לכן תרצה להעמיס על אדם מוצר שמשתכפל הרבה יותר פעמים (נמכר יותר).
מומלץ לשמוע. קישור בתגובה הראשונה
