07/06/2026
הכלי שאני משתמש בו וחוסך חודשים של טיפול לא נכון!
תנו לילדה שלכם תרגיל שהיא "לא יודעת לפתור".
זה יכול להיות תרגיל ברמה קשה מאוד בחומר הלימודי
או אתגר חשיבתי ברמה גבוהה.
אל תגידו כלום, רק שימו לב ל- 10 השניות הראשונות:
מה היא עושה?
תרחיש א':
היא מתחילה. גם אם לאט לאט, גם אם בהיסוס,
גם אם היא כותבת ומוחקת, היא מתחילה.
נהדר.
סימן שיש לה בסיס, יש רצון לנסות,
והכי חשוב - יש לה ביטחון מינימלי בהצלחה שלה.
היא צריכה השלמת ידע,
והדרך שלה קצרה.
תרחיש ב':
היא לא מתחילה. מסתכלת על הדף.
אומרת "אני לא יודעת".
מחכה שתגידו לה מה לעשות.
מסרבת אפילו לכתוב שורה אחת ראשונה
ואפילו דוחפת את הדף הצידה.
תרחיש ב' הוא לא בעיית ידע.
זו בעיית מסוגלות.
הילדה הזו לא חושבת
"אני לא יודעת לפתור את זה".
היא חושבת "אני לא מסוגלת לפתור את זה".
ובין שתי המחשבות האלה יש תהום.
כי ילדה שחושבת "לא יודעת" - תלמד.
ילדה שחושבת "לא מסוגלת" - לא תנסה אפילו.
מה עושים עם תרחיש ב'?
לא דוחפים קדימה.
לא מסבירים עוד פעם.
לא כועסים.
במקום זה חוזרים אחורה לתרגיל שהיא
כן יודעת לפתור.
תרגיל קל, בטוח.
נותנים לה לפתור ולהצליח.
ואז עוד אחד, קצת יותר קשה.
ועוד אחד.
מה שאתם עושים פה זה לא ללמד מתמטיקה
אלא אתם משנים לה את הסיפור הפנימי
מ"אני לא מסוגלת" ל"אני כן מסוגלת".
10 שניות, זה כל מה שצריך
כדי לדעת מה הילדה
שלכם באמת צריכה.
בקורסי הקיץ שלנו אנחנו עובדים קודם כל על
ההיבטים המנטאליים:
ביטחון עצמי, תחושת מסוגלות והתמודדות עם לחץ.
אחרי זה על כישורי החשיבה ועל הניהול העצמי.
אה, וכמובן על החומר המקצועי בחשבון ;-)
חייבים להבין את האדם לפני התלמיד.
