קרן פילוסוף - מרפאה בעיסוק

22/04/2023

טל סנדלר-הלר, עובדת סוציאלית בשיבא, נשואה ליותם ואם למיקה - רק בת שנה וחצי, נפטרה מסרטן השד וביקשה לפרסם את צוואתה לאחר מותה:

"בזמן הקראת שורות אלה אני כבר מתה, וזה ממש בסדר מבחינתי – אז אין צורך להיות עצובים מדי.

מוות זה נורמלי, צפוי ומובן מאליו. מה שלא מובן מאליו הוא חיים משמעותיים. אני מקווה שתזכרו את החיים שלי ככאלה. השתדלתי לעשות טוב כמה שיכולתי, וגם השתדלתי שלא יהיה משעמם, להתמקד בצד המשעשע יותר של דברים ולצחוק הרבה.

אז כשתחשבו עליי, תזכרו אותי צעירה, יפה, נקרעת מצחוק מאיזה בדיחה גסה, תוך כדי עישון ווינסטון לייט ושתיית זירו. תודו שאתם מחייכים עכשיו. אם אתם רוצים לזכור אותי בעוד דרכים, יש לכם כמה אופציות:

1. תנסו להיות אנשים טובים יותר, רגישים יותר, לא שיפוטיים. תנהלו שיחות מעניינות ותקראו ספרים. תפתחו את הלב. תאהבו חזק וכמה שיותר, ואל תשכחו להגיד את זה לאנשים הרלוונטיים. תסלחו מהר.

2. התנדבו או תרמו למטרה שאתם יודעים שהייתי חושבת שהיא ראויה.

3. חתמו על כרטיס אדי.

עכשיו כשאני מתה והאפר שלי כנראה לא הושלך משובר הגלים של חוף גורדון – תבואו לשם בשקיעה, עם בקבוק יין, לבד או עם אדם אהוב ותבינו שזה הרבה יותר ממלא מלבקר קבר. תסתכלו על הגלים, תקשיבו לרעש שלהם ותשאפו פנימה את הריח המלוח שתמיד השרה עליי שלווה. תהרהרו בדברים, תכתבו.

ככה תדעו שאני איתכם – בחמימות של קרני השמש, בנצנוץ תכול של הגלים, בעוצמה של ים שחור וסוער ובמעמקים האינסופיים". יהי זכרה ברוך
https://bit.ly/41zVECL

08/03/2022

תודה לחברה הישראלית לריפוי בעיסוק על המידע החשוב הזה. שיהיה חג שמח 🌷

17/09/2020

לכבוד ראש השנה, רעננתי והתחדשתי. החדר מוכן לשנה החדשה!
מאחלת לכולם שנה טובה ובריאה!.
שנלמד על עצמנו, נתפתח ונגשים חלומות!.

07/05/2020

עצוב מאוד.. ולא רק כי ככה המדינה רומסת את אלה שתורמים לאיכות חיים של אחרים (גילוי נאות, זה המקצוע שלי ואני הכי גאה בו בעולם!) אלא כי מרפאות בעיסוק וקלינאיות תקשורת ותיקות לא יחתמו בחוזים המבזים האלה והמשמעות היא שלא תהיה הקלה בתורים והורים ימתינו לטיפול עבור הילדים שלהם חצי שנה ומעלה!!
מה שהורים לא יודעים - אם הרפורמה תצא לפועל ביולי, וקופות החולים יגייסו אנשי מקצוע צעירים הן יקבלו מהמדינה 80 מליון שקל. אך הן לא באמת יכולות להכניס אותנו לשורותיהן כי אין להם מבנים ותקנים וציוד לעוד 1000-3000 קלינאים. אז הן מציעות לנו ברוב טובן להיות "פרילנסיות" (להיות בהסדר איתם אך לקבל את המטופלים בקליניקות שלנו). משמע שאין תנאים סוציאלים, יש הסכם שכר מבזה שמכסה את ההוצאות ומשאיר אותנו בין 7 ל 15 שח עבור כל טיפול!. בראייה שלהן - למה לא לגרוף את הכסף אליהן ולרמוס את נשות המקצוע (ויסלחו לי הגברים הנהדרים שבחרו במקצועות הללו)? הרי הן לא יודעות לדרוש ורוצות רק בטובת המטופל, ובטוח יקבלו את מה שיציעו להן (מה שקרה עד כה, אגב).

אני קוראת לכל מי שיש לו ילד שצריך טיפול בהתפתחות הילד - להציף את קופות החולים בדרישה להעלות את ההחזרים שהם מקבלים. רק אם תפעילו לחץ מהכיוון ההפוך תוכלו לעזור לרפורמה (שבמילא תצא לדרך - והמשמעות עבורכם היא שלא תוכלו לקבל החזרים בכלל מקלינאים פרטיים). רק אם תרקעו ברגליים תוכלו לעשות שינוי.. כמו בכל דבר במדינה הזאת לצערי.
הקופות לא מסכנות, אתם משלמים במיטב כספכם, לנו הן משלמות מעט מדי ומקבלות תגמולים מהמדינה בשקט בשקט ובעזות מצח שלא תאמן.

אשמח שתשתפו, תודה מראש.

13/04/2020

נגה זיו היקרה כתבה השבוע בפוסט תגובה: " מרגע הבלחת הקורונה הזאת לחיינו , שמתי לב פתאום שכל העולם התחיל לדבר את שפת הריפוי בעיסוק, ואפילו דנים ומעמיקים במושגי מדע העיסוק, בלי לדעת שאכן הם מדברים ריפוי בעיסוק (כמו מולייר שלא ידע שמדבר פרוזה..)עולם מוזר: כולם מדברים על שגרה, ערכה המבורך, חשיבות ההרגלים, ומה קורה לנו בעת בעת משבר מבחינה עיסוקית? היכן האיזון העיסוקי, הזהות העיסוקית שלנו?? בחירה עיסוקית? משמעות???, איפה עבודה? איפה ADL? מה זה הפנאי הזה שנפל עלינו? כשכל מערכת הערכים, דפוסים משתנים. מה קורה כשהסביבה הפיסית הופכת מגבילה, אך גם מאפשרת חיבור דרך טכנולוגיה .ואנחנו מבקרים פתאם בבתי אנשים זרים, ואולי פעם ראשונה מבקרים בבית של חברים לעבודה אותם אנחנו מכירים שנים רבות?? .ובכלל מה זו שטיפת ידיים? פעילות יום יום ככ אגבית וטריויאלית. ומה זה חיבוק, מגע, לחיצת יד, ג'סטות... . והיכן הקשרים החברתיים.. נקטעו , או דווקא התחברו... איפה האם אנחנו במה שנקרא occupational disruption??? אולי דווקא בדרך לאיחוד של האנושות???רק תחילת ההגיגים .. פתאום כל התיאוריות והמושגים שלנו שבזמנים רגילים לא קל להסבירם הופכים שיחת הכלל." .

ואצילנו הדברים שלה הדהדו חזק וברור, מה שלנו ברור כבר כל כך הרבה זמן, ריפוי בעיסוק זה בעצם החיים. חשבנו להיזכר רגע בבסיס.
כן בימים מורכבים חוזרים לבסיס- הבסיס היומיומי של הסובבים אותנו עוסק בעיסוקים, שגרות, תחומי חיים, סביבות ועוד.
בשביל רבים זוהי שפה חדשה , בשבילנו זה מה שאנחנו יודעים. לחיות.
תודה נגה על החיבור החשוב.

14/08/2019

משתפת באהבה. פוסט נפלא לאמהות לקטנטנים. תודה ענבל!.

קצת פרופורציות! ;)

הידעתם?
**בשעת הלידה משקל המוח הוא כ- 350 עד 400 גרם, כ- 1/8 ממשקל התינוק. המוח מגדיל את משקלו פי שלוש עד גיל שבע, מגיע לתקרתו עד גיל עשרים ומתייצב על יחס של 1/40 ממשקל הגוף.

(בתמונה ניתן לראות את הפרופורציות- בגיל לידה ראש התינוק הוא רבע מגודל גופו, הדמות השמאלית ביותר מתארת את הגיל העוברי)

למה זה חשוב לנו?
השכבה על הבטן מגיל צעיר מאוד מאפשרת לתינוק הצעיר להתחיל להתמודד עם הרמת אחת המשקולות הגדולות בגופו- הראש שלו.
מכיון שהתפתחות המוח היא גדולה והמשקולת הזו הופכת להיות כבדה יותר מאוד מהר מומלץ להתחיל לתרגל ממש מגיל מס' ימים,
כך שנוצר מצב בו התינוק הצעיר זוכה לאימון הדרגתי בעומס הולך ועולה במקביל לתהליך התחזקות שריריו.

אין צורך להשכיב במשך שעות, בטח ובטח לא בבכי- הסוד הוא להשכיב מס' רב של פעמים ביום, כל פעם לפי יכולתו של הילד.
האם לתינוק שלכם יש קושי בשכיבה על הבטן? דברו איתי

יום נפלא לכולם!

ענבל

**מאת : לאה שמעוני, אוגדן "דרור" – פרק ב' מאמר 39

23/07/2019

פוסט מצוין על הושבה מבית ענבל פרדו - פיזיותרפיסטית מקצועית ונהדרת.