19/04/2018
בכל שנה ביום העצמאות מקרינים את הסרט "הלהקה". הפתעה!
גם לי יש "סרט" להקה משלי שזכה לתהודה בתקשורת של שלהי סוף ה-80.
הסיפור הצבאי "המפואר" שלי נחשף לרגל חגיגות ה-70 למדינה; מפקדת הלהקה הצבאית היחידה המכהנת ממין נקבה. פמיניסטית מאז ולתמיד. ייעוד.
למטה; עיתון "הארץ" מדור אנשים.
למעלה; "ידיעות אחרונות"- מפקדת "חיננית" ללהקת הגדנ"ע.
השנה: 1988. עידן התמימות.
איך זה קרה? הרי אין לי אבא עשיר, אימא מפורסמת או קשרים בתקשורת...
ילדה בת 18.5 מסיימת קורס מדריכי גדנ"ע באוהלים הקרים של שדה בוקר עם הרבה בוץ, מסדרי נשק, מטווחים ומסע אלונקה אחד שנגמר ברגל נקועה, במבה ושוקולד פרה.
כך הגעתי לפיקוד גדנ"ע ואותרתי על ידי קצין החינוך האגדי, עופר ליאור, לתפקיד מפקדת להקה.
קבלתי אוטובוס ממש כמו בסרט וחיילי שוקולד מתוקים ומצחיקים שלא טעמו שטח, אבל היו מוכשרים כמו שדים.
ביחד חרשנו את הארץ לאורכה ולרוחבה עם השירים והמערכונים שלנו כשאני מתאמת הופעות במרץ כדי להביא אתנחתא בידורית לחיילים בבסיסים הכי נידחים.
הרבה חוויות מעצבות לחיים, הווי יחיד ומיוחד שאין כמוהו בעולם כולו ותחושת שליחות ומנהיגות שהולכת איתך...לא הייתי מגדלת את הילדים שלי בשום מקום אחר בעולם. נקודה. כאן זה בית.
עכשיו הם כבר בצבא, והם ממש לא חיילי שוקולד.
הלוחמים הפרטיים שלי לא זכו עדיין לראות הופעה של להקה צבאית בבסיסים שלהם, אבל המורשת עדיין כאן. חיה ובועטת.
צבא העם הוא אנחנו.
ואני לא תמיד מתלהבת ממנו. יש לי הרבה ביקורת והחשיבה הליברלית שלי לא ממש מסתדרת עם מסגרות נוקשות שלוקחות את הילדים שלי להלחם.
אבל זה לא היום לדבר על זה.
במציאות נושכת, כדאי שכל אחד יעשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב למען המטרה הגדולה. קוראים לזה "ביחד".
וזה שאנחנו כאן צומחים ומשגשגים מול כל נבואות הזעם והאיומים, זה כבר נס בפני עצמו.
עצמאות שמח חברים. אין לנו ארץ אחרת.
