23/07/2021
בספרו "לא רציונאלי ולא במקרה" התייחס בפרק 11 הפרופסור דן אריאלי לאופן שבו מתייחסות רשויות אכיפת החוק לעבירות התפרצות לדירות הן במשאבים המושקעים בחקירות אירועים מסוג זה והן בחומרת הענישה, ולעומת זאת לאופן שבו מתייחסים לעבירות מרמה והונאה, כאשר למרבה ההפתעה אומדני הנזק הכספיים כתוצאה מעבירות המרמה גדולים פי כמה וכמה מנזקי ההתפרצויות לדירות., וכך הוא כותב:
"בשנת 2004 הייתה העלות הכוללת של מעשי הפריצה בארצות הברית 525 מיליון דולר, וההפסד הממוצע בכל פריצה היה כ-1,300 דולר.. הסכומים האלה לא גבוהים במיוחד, כשמביאים בחשבון כמה מאמץ משקיעות המשטרה, מערכת המשפט ומערכת הכליאה בלכידתם ובמעצרם של גנבים- שלא לדבר על היקף הכיסוי בעיתונות ובתקשורת לסוג כזה של פשעים.....ומביא בחשבון את הנתון הבא: "בכל שנה מעשי הונאה במקום העבודה וגנבה של עובדים ממעסיקיהם מסתכמים בכ-600 מיליארד דולר. 600 מיליארד!! המספר הזה גבוה באופן דרמטי מהעלות הכוללת של כל מעשי השוד, הפריצה, הגניבה של סחורה וגנבות הרכב בארצות הברית שהסתכמו בעלות כוללת של כ-16 מיליארד דולר"
פרופסור אריאלי מסביר כי ישנם שני סוגי חוסר יושר, האחד, הפושע, זה שמתכנן מראש, מבצע עבודת הכנה לקראת ביצוע הפשע ומבצע את העבירה ( למען האבחנה: יקראו "פושעים מדופלמים"), וסוג שני, זה ש"יודע" לנצל פרצה שקוראת לגנב, זה שמוסיף לתביעת הרכוש מעט יותר ממה שהיה בפועל, זה ש"יודע לנצל את ההזדמנות", זה שמשתמש ברכוש הארגון בו עובד כבשלו ( למען האבחנה "נוכלים קטנים" ) ..
וכאן מתבקשת נקודה למחשבה לכל מנהל בארגון בכלל ומנהלי ביטחון בפרט, האם אנו משקיעים מספיק משאבים בניטור ה'נוכלים הקטנים' כאמור וערים לפוטנציאל הנזק הרוחבי אשר יכול שיגרם במהלך העסקתם ?! בהיבטי אובדן, נזקי תדמית, מעילות ועוד, או שמא אנו מרכזים את רוב המאמץ רק בניטור הפושעים המדופלמים ותסריטי האיום ה'נוראיים מכל' ( ברמת סיכון לגרימת נזק בלתי הפיך) .. והאם אנו ערים לכך שהנזק המצטבר הרוחבי מהנוכלים הקטנים לאו דווקא קטן יותר מהפושע המדופלם כאמור..
תשקיעו במניעה- זה משתלם.
📖📖📖📖
💵💵💵💵
