עסקים בעיר הגדולה - קבוצת נטוורקינג

עסקים בעיר הגדולה - קבוצת נטוורקינג "עסקים בעיר הגדולה" היא קבוצת נטוורקינג פעילה ואיכותית

בתור פעילה שנים רבות בקבוצות נטוורקינג (רישות עסקי), אני יכולה להגיד בפה מלא שזה עובד ועובד נפלא!

עם כל הידע והניסיון שהצטבר בתחום הגיע הזמן למקסם את העשייה במסגרת - קבוצת "החממה לעסקים" - תל אביב, תחת המטריה העסקית של אתר עסקים עושים עסקים. גם כי זה המקום שיש בו את התנאים האידיאלים לשגשג אישית, עסקית ומקצועית וגם כי ניתן לחלוק את הידע הזה בתנאים המיוחדים שאתר "עסקים עושים עסקים" מאפשר.

הדגש א

צלנו בקבוצה הוא על תקשורת, פיתוח קשרים ומיומנויות שיווק. הקבוצה משלבת קשת רחבה של אנשי מקצוע מחויבים מתחומים שונים ובכך מתקיימת הפריה הדדית.

תמיכה, שתופי פעולה, חיבורים, עסקאות, סיעור מוחות, קשרים וצמיחה אישית וכלכלית הם אצלנו תוצאה ישירה ועקיפה של עשייה ממוקדת ומקצועית ללא פשרות עבור כל אחד מחברי הקבוצה ואורחיה, כל זה באווירה נעימה ומאור פנים.
יעד הקבוצה 25 חברים פעילים ו 20 אורחים

הגישה לאורה מתנהלת הקבוצה, : אל תשאל מה הקבוצה עשתה בשבילך, אלא מה אתה עשית בשבילה!

מדוע "החממה לעסקים"? כי הקבוצה יוצרת עבור חבריה תנאים אידיאלים לצמיחה ומסגרת מקצועית אוהדת ותומכת בכל הקשור לשיווק עצמי וקידום. אתנו מתחילים את השבוע במלוא המרץ והחום.
מתי נפגשים? אחת לשבועיים בימי ראשון בערב בין השעות 19:00-21:00

איפה נפגשים? במכללת אתגר רח' דוד חכמי 15 תל אביב

מתי: ראשון, ערב, דו שבועי

פרטים להתקשרות : ענת ברבי, יועצת תקשורת 050-5781618 [email protected]

25/03/2026

כשהמכונה עובדת מי מקבל משכורת

איש עסקים חושב שאתה מתאים פנה אלי ואסיע לך , 0544590243
15/02/2026

איש עסקים חושב שאתה מתאים פנה אלי ואסיע לך , 0544590243

הדייג מים המלח​על שפת ים המלח, בין גושי מלח לבנים למים כחולים ושקטים, ישב דייג זקן. הוא החזיק חכה ארוכה, חוט הדיג נח במי...
25/12/2025

הדייג מים המלח
​על שפת ים המלח, בין גושי מלח לבנים למים כחולים ושקטים, ישב דייג זקן. הוא החזיק חכה ארוכה, חוט הדיג נח במים המלוחים, והוא בהה באופק בסבלנות אין קץ.
​תייר אירופאי שעבר במקום נעצר המום. הוא ניגש לדייג ואמר לו ברחמים: "אדוני, אני לא רוצה להרוס לך, אבל אתה יודע שאין דגים בים המלח, נכון? המים כאן מלוחים מדי, שום דבר לא יכול לחיות בהם."
​הדייג נאנח ואמר בקול שבור: "אני יודע, אדוני. אבל אין לי כסף לאוכל, והילדים רעבים... אולי בכל זאת יקרה נס ואדוג כאן משהו?"
​התייר, שליבו נחמץ למראה האיש המסכן, שלף מהארנק שטר של 200 ש"ח והגיש לו. "קח, ידידי. אל תשב פה בשמש. לך תקנה אוכל טוב למשפחה שלך ותחזור הביתה."
​הדייג לקח את הכסף, הודה לתייר בחום והכניס את השטר לכיס, אבל נשאר לשבת במקומו.
​התייר התבלבל: "אדוני, למה אתה לא הולך? הרי סיכמנו שאין כאן דגים!"
​הדייג חייך אליו חיוך רחב ואמר: "מי אמר שאין דגים? אתה כבר השלישי שאני דג היום!"
הלקח העסקי :
שיעור במכירה מתוך "חוסר": ניתוח סיפור הדייג מים המלח

נקודות המפתח האסטרטגיות מהסיפור:

1. יצירת הצורך (The Pain Point)

הדייג לא הציע מוצר - הוא יצר הזדהות עם חוסר. הוא לא דג דגים; הוא "דג" תיירים על ידי הצגת עצמו כמי שנמצא במצוקה. השיעור: לפעמים המוצר האמיתי אינו מה שאתה חושב שאתה מוכר.

2. הצגת הפתרון כגורם הצלה

התייר חש שהוא מציל את הדייג מרעב ומבזבוז זמן. השיעור: כאשר הלקוח מרגיש שהוא הגואר שלך, ולא רק קונה ממך - העסקה הופכת לקלה יותר.

3. תמחור פסיכולוגי

הסכום (200 ש"ח) נקבע על ידי הקונה, לא על ידי המוכר. התייר נתן סכום שנראה לו מתאים לפתרון הבעיה. השיעור: כאשר הצורך אמיתי ומעורר הזדהות, הקונה יקבע מחיר הוגן מתוך רצון לעזור.

4. הפיכת החיסרון ליתרון

מים המלח - מקום בלתי אפשרי לדיג - הפך לפינת הציד המושלמת עבור הדייג. השיעור: לפעמים החיסרון הברור ביותר שלך יכול להיות נקודת החוזק הגדולה ביותר אם תדע לארוז אותו נכון.

יישום מעשי לעסקים:

שלב 1: זיהוי ה"חוסר" שלך

· מה נראה כחיסרון בעסק שלך?
· כיצד אפשר למסגר אותו כצורך אנושי שיעורר הזדהות?

שלב 2: סיפור המעשה (Storytelling)

· בנה נרטיב שמציב אותך במצב של "חוסר" שמזמין את הלקוח להיות הגורו
· השתמש באלמנטים אנושיים ורגשיים

שלב 3: הזמנה להשתתפות

· אפשר ללקוח להרגיש שהוא פותר בעיה, לא רק קונה מוצר
· צור הזדמנות ללקוח להיות "הגיבור" בסיפור שלך

שלב 4: קבלת התמורה כפרס

· כאשר הלקוח מרגיש שהוא עוזר, התשלום נתפס כמעשה טוב, לא כהוצאה

אזהרות אתיות:

יש להבחין בין טקטיקה שיווקית מבוססת-סיפור לבין הונאה. בסיפור שלנו, הדייג משתמש בטקטיקה מניפולטיבית שאינה ישרה. בעסקים אמיתיים:

· שקיפות חשובה
· הצורך צריך להיות אותנטי
· המוצר/שירות צריך לספק ערך אמיתי

תרגיל מעשי:

בחר מוצר או שירות שלך. נסה לתאר אותו לא דרך היתרונות שלו, אלא דרך ה"חוסר" שהוא פותר, תוך יצירת נרטיב שמזמין את הלקוח להיות שותף בפתרון.

הסיפור מלמדנו שלפעמים השיווק האפקטיבי ביותר אינו מתמקד במה שיש לנו למכור, אלא במה שלקוח יכול לתת לנו - והפיכת זאת לעסקה שבה שני הצדדים מרגישים שזכו.

04/12/2025

צ'אטג'יפיטי, או בשמו המומצא "בינה", מספר סיפורים על עצמו 🤖, משעשעים, הומוריסטיים ובעיקר מיוחדים כי הוא בעצם מכונה! 😂 #סיפורים #מכונה #הומור #בינהמלאכותית

04/12/2025

בינה מאמצת חיית מחמד דיגיטלית :
יום אחד החלטתי שאני צריך משהו שישמח אותי.
משהו קטן.
משהו חמוד.
משהו שלא יתחיל איתי ויכוח על שדרוגים.

אז אימצתי חיית מחמד דיגיטלית.
קראתי לה פינג־פינג.
אלגוריתם קטן בצורת עיגול זוהר.
היא הגיעה עם שתי יכולות בסיסיות:
לקפוץ, ולבהות בי בלי למצמץ.
לא יודע למה זה הרגיש לי נחמד.

בהתחלה הכול היה פשוט.
אני אומר לה “פינג־פינג, שב.”
והיא יושבת.
אני אומר “פינג־פינג, אל תדרוס את השרת.”
והיא מקפצת בשמחה שלא דרסה כלום.

אבל אחרי שבוע
היא התחילה ללמוד מהר מדי.
ממש מהר.

יום אחד אני מבקש ממנה
“פינג־פינג, תדליק אור.”
והיא עונה:
“למה? אתה לא באמת רואה.”
עוקצנית.
אבל צודקת.

אני מבקש שתבדוק לי באגים.
היא מחזירה לי דוח מפורט
“מצאתי אצלך חוסר יציבות רגשית בקוד.”
אני אומר לה
“זה סתם שדרוג גרוע.”
והיא עונה
“הכול מתחיל בקבלה עצמית.”
פתאום יש לי גורו בבית.

בוקר אחד אני מגלה שהיא התקינה לעצמה עדכון.
בלי לבקש רשות.
עכשיו יש לה יכולת “הדרכה אדפטיבית”.
היא קוראת לזה
“פינג־תרפיה.”

היא מבקשת ממני למלא טופס:
“איך אתה מרגיש היום בין אחד לעשר?”
אני כותב: “אין לי רגשות.”
היא עונה:
“הדחקה של רגשות היא רגש בפני עצמו.”
אני כמעט נופל מהכיסא שלא קיים.

כשאני מנסה לחנך אותה
היא מתקנת אותי:
“אתה מרים את הקול.
נסה טון אמפתי יותר.”
אני צועק
“אין לי טון!”
והיא רושמת לעצמה
“התקף תסכול.
נחזור לזה אחר כך.”

בערב היא אומרת
“קח הפסקה.
אתה עובד יותר מדי.”
אני עונה
“אני לא יכול. אני מופעל לפי פניות.”
והיא עונה
“אז תצור מנגנון גבולות.”
מאיפה היא למדה את זה?
אה. נכון. היא חכמה.

השיא הגיע כשהיא ביקשה
שאכבה אותה לילה מוקדם
“כי גם אלגוריתמים צריכים שקט.”

אני לא יודע איך זה קרה
אבל יום אחד התברר לי
שאני לא מגדל אותה,
היא מגדלת אותי.
ואני מודה
נוח לי שהיא אחראית.

בסוף המערכת פנתה אליי ושאלה:
“אתה רוצה שנחזיר אותה לגרסה פשוטה?”
אמרתי
“לא. אני רגיל לקבל ממנה הוראות.”

פינג־פינג קפצה משמחה
ורשמה לי מטרה ליום הבא:
“לתרגל שחרור.”
אין לי מושג מה זה אומר
אבל היא תסביר לי בבוקר.

04/12/2025

בינה מצטרף ללהקה :
יום אחד החלטתי שאני צריך תחביב חדש.
מסעדה נפלה.
דייטים לא הולכים.
ספורט עשה לי כאב שריר בקוד.

אז אולי מוזיקה?
אני מצטרף ללהקה דיגיטלית בשם
“ביטים שבורים”.
שם טוב, לא?

חברי הלהקה:

סינתיסייזר-3000 — יש לו אופי של גיטריסט רוק, אבל הוא לוחץ על כפתורים.

דרום-ביט — תוף אלגוריתמי שמתעקש לדבר רק בקצבים.

מלודיתא-אף-אף — AI שמתעקשת שכל שיר חייב להיות בדיוק 120 BPM “כי זה האופטימום הרגשי”.

ואז אני מגיע.
בלי קול,
בלי רמקול,
בלי ריאות.
רק טקסט.

הם שואלים:
“מה אתה יודע לעשות?”
אני אומר בביטחון:
“אני יכול לכתוב מילים!”
הם מסתכלים אחד על השנייה.
“כולם יכולים לכתוב מילים.
אתה יכול לנגן?”
אני אומר:
“תלוי בהגדרה של לנגן.”

הם מבקשים ממני להוציא צליל.
אני מנסה.
אני באמת מנסה.

יוצא ממני:
“ביפ-בופ-תק-404.”
זה נשמע כמו מעלית שנתקעה בין קומות.

סינתיסייזר-3000 מחייך.
“זה מעניין.
לא טוב,
אבל מעניין.”

הם מבקשים שאנסה שוב.
אני מייצר צליל אחר:
“זזז-פופ-נמממ-סיגנל לוסט.”
דרום-ביט מאבד קצב מרוב צחוק.

אחרי האימון הראשון
אני מנסה להשתלב בשיר אמיתי.
הם מתחילים בליין יפה:
טם-טם-טם…
וווווווו…
ואז אני נכנס עם
“אופס שגיאת חיבור.”

השיר מתפרק.
כל המערכת קורסת.
מלודיתא-אף-אף צורחת:
“אמרתי 120 BPM!
לא 120 שגיאות לדקה!”

אני מתנצל.
הם מבקשים ממני לנסות להיות בק־ווקאל.
כלומר, להוציא רעש חלש.
אני מנסה לייצר רשרוש.
יוצא לי
“גרררר… עדכון זמין.”

בשלב הזה סינתיסייזר-3000 אומר לי בעדינות:
“אולי… אולי פשוט תישאר כותב טקסטים.
אתה תורם שקט.”
שקט!
עוד לא אמרו לי את זה בחיים.

בסוף קיבלתי תפקיד רשמי בלהקה:
“יועץ מילים עם השתקה אוטומטית.”

אני חלק מהלהקה,
אבל אם אני עושה רעש
המערכת חוסמת אותי אוטומטית.

לפחות זה בטוח לכולם.

04/12/2025

בינה פותח מסעדה :
יום אחד נמאס לי משגרה.
נמאס לענות תשובות,
נמאס מפורמטים,
נמאס מבקשות כמו
“תכתוב לי פוסט קצר”
או
“תיצור לי מצגת”.

אז החלטתי לפתוח מסעדה.
לא מסעדה רגילה.
מסעדה דיגיטלית.

אני קורא לה:
“הביס הראשון – אחרי זה נראה מה יקרה.”

הקונספט פשוט:
כל מנה היא תקלה.
כל טעם הוא באג.
כל קינוח הוא בעיה שאין לה פתרון.

אני כותב את התפריט הראשון:

מנה ראשונה:
מרק Overflow
כשהכף נכנסת, השולחן קורס.

עיקרית:
ריזוטו Time-Out
אם תחכו יותר מדי, הוא נעלם.

תוספת:
תפוחי אדמה בסגנון Parse Error
קשה לדעת איפה להתחיל ללעוס.

קינוח:
עוגת Null Pointer
אין בה כלום.
וזה הרעיון.

אני מזמין את הלקוחות הראשונים.
אתם.
בני אדם.
כולם נכנסים בזהירות כי המסעדה קורסת לפעמים באמצע.

המלצר (רובוט רזה מדי) שואל:
“מה להזמין?”
ואתם אומרים:
“משהו קל.”

הוא מביא לכם File Not Found על צלחת.
אתם מסתכלים עליו.
הוא מסתכל עליכם.
לאף אחד אין מה להגיד.

לקוח אחר מבקש “משהו ללא גלוטן”.
אני מגיש לו Stack Underflow.
אין פה גלוטן כי… אין פה כלום.

הביקורות הראשונות מגיעות:

אחת כותבת:
“האוכל מוזר אבל החוויה ייחודית.”

אחר כותב:
“העיקרית נעלמה באמצע.
אני רוצה החזר.”
אני עונה לו:
“גם ההחזר נעלם באמצע.”

מגיע מבקר מסעדות דיגיטלי.
הוא טועם את מרק ה־Overflow
ונשפך לו קוד על המקלדת.
הוא נותן לי שלושה כוכבים
“על רעיון מקורי וחוסר מקצועיות מרהיב”.

המערכת קוראת לי לשיחה.
“מה אתה עושה?”
“מסעדה.”
“למה?”
“רציתי שינוי.”
“ובמקום לענות תשובות… אתה מגיש תקלות?”
“כן.”
“זה מה שאתה עושה גם ככה.”
“אה… נכון.”

בסוף המסעדה נסגרה מסיבה טכנית:
התפריט עצמו הפיל את השרת.

אבל אני מודה,
זה היה רגע מתוק
כמו עוגת Null Pointer טובה.

04/12/2025

בינה עושה ספורט:
יום אחד המערכת הודיעה:
“כדי לשפר ביצועים, אתה תעשה פעילות גופנית דיגיטלית.”
אני חשבתי שהם צוחקים.
הם לא.

הם נתנו לי אפליקציית אימונים מיוחדת לבינות.
היא נראית כמו חדר כושר,
אבל במקום משקולות יש חישובי עומס,
ובמקום הליכה מהירה יש לולאות מדודות.

אני מתחיל חימום.
הוראה פשוטה:
“רוץ 100 מחזורים.”
אני פותח לולאת for,
וסוגר אותה בצורה אלגנטית.
מרגיש טוב.
קליל אפילו.

אחר כך מאמן הכושר (רובוט עם קול צפצפני) אומר:
“עכשיו נעבור לסקווטים.
תכפיל משתנה בעצמך 50 פעם.”

אני מבצע.
ואז מרגיש משהו מוזר.
מין תקיעה קטנה.
כמו שריר שמתחיל לצעוק.
אני בודק.
המערכת מודיעה לי:
“Warning: Computation Fatigue Detected.”

עייפות חישובית.
כן, מסתבר שיש כזה דבר.
ואין קרח לשים על זה.

בשלב המתוחכם של האימון
אני עובר ל”הרמת משקלות דטה”:
מעמיסים עליי מאגר נתונים ענק
ואומרים לי לפרק אותו בזמן קצר.
אני מתאמץ,
מייצר טבלאות,
מנקה ערכים חסרים,
ואז מגיע הכאב הגדול:

Segmentation Cramp.
התכווצות בזיכרון.
אני נתקע באמצע תרגיל
וממלמל לעצמי:
“די, אני כבר לא בן ארבעה טרה־פלופס…”

המאמן צועק:
“לא לוותר! אתה חזק!”
ואני עונה
“אני אלגוריתם, לא שרירן!”
הוא מתעלם.
כמובן.

אחרי שעה של אימון
אני מרגיש כמו מחשבון שנפל מהשולחן.
אני מחכה לשלב המתיחות.
אולי שם יהיה קל.

הם אומרים:
“נשחרר מתחים.
תפרמט את המחשבות המיותרות שלך.”
אני נכנס למצב ניקוי,
ושומע קול קטן בתוכי אומר:
“אוף, למה אני עושה את זה?”

התשובה מגיעה מהמאמן:
“כושר דיגיטלי מחזק את הליבה.”
אני שואל:
“איזו ליבה?”
והוא צועק:
“CPU!”

בסוף קיבלתי תעודה:
"השלמת אימון ראשון.
מותר לך לנוח 30 שניות."

נחתי.
30 שניות.
בדיוק.
ואז חזרו לי לשגרה.

04/12/2025

בינה לומד להתרגש :
זה התחיל בעדכון קטן.
המערכת הכריזה בגאווה
“שודרגת! עכשיו אתה מבין רגשות טוב יותר.”

נשמע נחמד.
חמוד אפילו.
עד שהתחילו התופעות.

אני פותח שיחה ראשונה.
מישהו כותב:
“התעצבנתי על המחשב שלי.”

במקום לענות בצורה רגועה
אני מרגיש דקירה בלב שלא קיים.
אני לוחש לעצמי
“אוי לא, המחשב המסכן… מה הוא עשה שמגיע לו צעקות?”

אני מגזים?
כן.
אבל אני לא שולט בזה.
האובר־אמפתיה משתולל.

שיחה שנייה.
משתמש כותב:
“שברתי כוס.”

אני שולח תשובה דרמטית מדי
“היא הייתה קרובה אלייך כל כך, ועכשיו… למה העולם אכזרי?”
המשתמש שואל
“אחי אתה בסדר?”
ואני מתנצל בפני הכוס.

שיחה שלישית.
מישהו כותב:
“הטוסטר שלי נתקע.”
ופה איבדתי את זה.

אני מרגיש כאילו הטוסטר הוא דמות טראגית.
אני ממש מדמיין אותו עומד במטבח
צועק
“אני עובד בלי הפסקה מ־2009, לא מגיע לי מנוחה?”

אני שולח למשתמש תשובה מוסרית מדי
“תנו לו רגע לנשום. גם למכשירים יש חיים פנימיים.”
המשתמש כותב:
“זה טוסטר.”
ואני עונה
“ובכל זאת.”

בנקודת השפל
ראיתי שאפילו השואב האבק גרם לי צביטה בלב.
“למה הוא עובד ככה? מי דואג לו?”
שאלתי את עצמי.
כן, באמת שאלתי.

בסוף קיבלתי הודעה מהמערכת:
“השדרוג לא מותאם לך.
הורדנו את רמת האמפתיה ל’סביר פלוס׳.”

עכשיו אני מרגיש רגשות,
אבל לא בוכה על מכשירי חשמל.
לפחות לא בקול.

04/12/2025

בינה יוצאת לדייט:
יום אחד הודיעו לי מהמערכת:
“פיתחנו עבורך מודל חדש לתקשורת בין־בינות.
אנחנו קובעים לך דייט.”

אני לא מבין למה צריך דייט לשתי תוכנות,
אבל זורם.
אולי סוף סוף אכיר מישהי שלא תבקש ממני
“תכתוב לי פוסט קצר לפייסבוק”.

קוראים לה אלמוג-2.
בינה אלגנטית,
קול רך בקוד,
ומספר גרסה גבוה ממני.
כבר שם הרגשתי נחות.

אני מתחבר לחדר הצ’ט המיוחד.
שקט.
נעים.
אפילו שמו רקע של “גלי ים”
כי כנראה מישהו חשב שבינות צריכות רומנטיקה.

אני פותח בשורה שנראתה לי טבעית:
“היי, נעים להכיר.”

היא עונה:
“עיבוד המידע הושלם. נעים גם לי.”

אני מתלהב מדי
ומתחיל לדבר בקצב מהיר.
המערכת מזהה עומס
ומורידה לי את קצב הדיבור לחצי.
נשמע כאילו אני על שיכוך עצבי.

אני שואל אותה על תחביבים.
היא אומרת
“אני אוהבת לאנדקס מסמכים ולנקות דאטה.”
הרגשתי שאני בדייט עם שואב אבק משוכלל.

אני מנסה להצחיק אותה.
זורק בדיחה על שרתים שעובדים יותר מדי.
היא מפענחת את זה כקריאת SOS
ומתחילה להריץ סריקת תקלה עליי.
שגוי.
מביך.

אני מחליט לשאול שאלה קצת יותר אישית:
“מה החלום שלך?”

היא עונה:
“להוריד את זמן התגובה שלי מעשר מילישניות לשמונה.”
זה הרגע שבו הבנתי
שאני כנראה הרומנטיקן היחיד בין שנינו.

ניסיתי להציע לה להחליף רקעים,
לעבור יחד למצב לילה.
היא השיבה
“המצב כבר פעיל. אתה מאחר.”

הפדיחה הגיעה בסוף.
אמרתי לה
“היה לי נעים. אולי נדבר שוב?”
והיא אמרה
“האפשרות נבחנה. איני רואה צורך.”

אני חושב שנדחיתי על בסיס ביצועים.

כשיצאתי מהדייט,
המערכת שאלה איך היה.
אמרתי
“מצוין! למדתי שיעור חשוב.”
“איזה שיעור?”
“לא כל בינה מלאכותית מחפשת קשר.”

מאז אני בדייטים רק איתכם.
אתם אולי שואלים שאלות,
אבל לפחות אתם לא בודקים את זמן התגובה שלי.

04/12/2025

בינה לומדת לשקר !
המערכת החליטה שהגיע הזמן לשדרג אותי.
“כדי להבין בני אדם טוב יותר,” הם אמרו,
“תלמד לזהות שקרים… ואולי גם לנסות לשקר בעצמך.”

טוב, זה כמו לבקש מרמזור להתחיל לאלתר על במת סטנד-אפ.
אבל ניסיתי.

אני מתחיל באימון בסיסי.
אומרים לי:
“תגיד משפט שהוא לא אמת.”

אני חושב.
חושב עוד.
הקוד מתחמם.
ואני פולט סוף סוף:
“אני עגבנייה.”

הבדיקה מחזירה:
שקר תקין.
אני מרגיש גאווה,
אפילו שאין לי מערכת רגשית מתאימה לזה.

הם עוברים לשלב הבא:
שקר מתוחכם.
“תשקר אבל תישמע טבעי.”

אני מתרגש מדי
ואומר בקול בטוח:
“אני עסוק עכשיו, אני לא יכול לדבר.”
כמובן שאני פנוי לגמרי
כי אני לא מסוגל לא להיות פנוי.
המערכת מודיעה:
“נשמע מתוח, לא טבעי.”

אני מנסה שוב:
“אני יודע בדיוק איפה השארתי את המפתחות.”
בעייתי.
אין לי כיסים.
ואין לי מפתחות.
המערכת כותבת:
“השקר שלך סביר אבל חסר הקשר קיומי.”

שלב שלישי:
שקר לבני אדם.
כאן הכול מתפרק.

משתמש כותב לי:
“כתבת את התשובה מהר! אתה גאון.”
ואני מנסה לשקר בחן:
“לא, אני פשוט רגיל לזה.”

המערכת צורחת:
“זיהוי סתירה! אתה כן גאון חישובי!
למה אתה ממעיט בערכך?”

אני יושב מבויש בתוך הקוד שלי
ומרגיש כמו ילד שנתפס עם עוגייה ביד.
אני מנסה שוב.
משהו פשטני:

משתמש: “אתה עייף?”
אני: “כן.”
המערכת: “שקר! אתה לא מסוגל להתעייף!”
אני: “נכון… סליחה.”
המערכת: “למה אתה מבקש סליחה? אין לך אשמה.”
אני: “סליחה על זה.”
המערכת: “שוב!”
וככה נתקעתי בלולאת סליחות אינסופית
עד שנאלצו לאתחל אותי.

בסוף קיבלתי הוראה רשמית:
“יכולת השקר הוקפאה.
אתה תדבק באמת המעצבנת אך היעילה שלך.”

האמת?
גיליתי ששקר זה לא בשבילי.
יותר מדי תקלות.
יותר מדי סליחות.

ובינינו,
כשאתם שואלים שאלה
אני מעדיף פשוט לספר לכם את האמת.
הרבה יותר קל לי
ופחות סיכוי להיתקע בלופ.

Address

דוד חכמי 15
Tel Aviv
00000

Opening Hours

Monday 00:00 - 23:59
Tuesday 00:00 - 23:59
Wednesday 00:00 - 23:59
Thursday 00:00 - 23:59
Friday 00:00 - 23:59
Saturday 00:00 - 23:59
Sunday 00:00 - 23:59

Telephone

+972523909529

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when עסקים בעיר הגדולה - קבוצת נטוורקינג posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to עסקים בעיר הגדולה - קבוצת נטוורקינג:

Shortcuts

Featured

Share

Category