05/07/2021
"טוב מכדי להיות אמתי"
נשים ונשיות או סימנים מדאיגים לאבדן אותה נשיות מעסיקים את אורן וקסלר מאז פגשתי אותה לפני כשש שנים. בחיפושיה אחר התמקצעות בעולם הצילום והאמנות, במקביל לניסיונות לנהל את החיים הפרטיים, כמו שכל אחת מאתנו עושה, הצטלבו דרכינו.
בעבודה שהציגה בגלריה בבארי עסקה בכאב הנשי הפרטי, מתוך ניסיון נועז לחשוף אותו חשיפה עמוקה ולהעלות שאלות נוקבות. עתה בסדרת הצילומים "חדר משלה" אני מוצאת פחות נועזות ויותר עומק ורגיעה.
אורן וקסלר מביאה לפנינו גלריה של נשים כמוה, נשים בטוחות בעצמן, שבחרו את עיסוקן, שמנהלות קריירה ומתפרנסות ממנה, שיש להן חדר משלהן, מרחב, עצמאות ולגיטימציה להתפנות מן המטלות המסורתיות של הבית כדי להיות עם עצמן ועם יצירתן. ממש כך, כפי שכתבה וירג'יניה וולף.
הנשים שבחרה אורן וקסלר להציב מול מצלמתה הופכות להיות לה למראה.
המקצועות החופשיים שלהן: אדריכלית, מעצבת, ציירת, כותבת, פסלת, צלמת, מעצבת אפנה ואוצרת, כולם רבי השראה וחופש פעולה בעולם. המיקום שלהן בחדר – בחלל שבו הן נתונות – משמעותי מבחינת האור בצילום, הצבעוניות והאווירה הנרקמת בו, כאילו אפשר לשמוע את השקט של המחשבות שלהן האופף את החלל. הבחירות בנשים, בחללים, באובייקטים, בחדרים, בצבעוניות, בתאורה, בזווית הצילום – כל אלו הם מתחבולות הצלמת, האישה הבלתי-נראית שנמצאת מאחורי המצלמה. לכן בה במידה שהן עצמן, וכל אחת מהן בעלת ייחוד ואופי משלה, כך הן גם יציר כפיה של האישה הבלתי-נראית, זו החסרה, האוחזת במצלמה, המביטה.
נשותיה של אורן וקסלר הן במידה רבה מאוד היא עצמה. הן שייכות לה. הבעלות שלה על הסיטואציה ועל הצילום ועל הסדרה כולה היא מוחלטת, מלבד התמונה יוצאת הדופן, מישירת המבט, שחושפת את הצלמת ואת הסיטואציה כולה (צילומה של יהודית מצקל, הצלמת והאוצרת).
הסדרה "חדר משלה" מתחזה לסדרה שקטה של צילומים יפים ורמיריים של נשים בבתיהן, עסוקות בעניינן, אך לא כן הוא. זוהי סדרה חתרנית שמתחת לשקט המטריד באה להתריס ולברר מהו מקומן של הנשים כיום. האם אכן יש להן חדר משלהן? האם הצליחו להתפנות מענייני הבית והילדים או שאין זו אלא אחיזת עיניים, הקפאה של רגע יפה ואוטופי, ובעוד רגע יצלצל הטלפון הנייד ותיאלצי ללכת להביא ילד מהגן ולקנות מצרכים לבית? כי אחרי ככלות הכול הצילום מבוים, והשלווה האופפת אותו טובה מכדי להיות אמתית.
זיוה ילין
אמנית, אוצרת ואישה
