19/06/2026
הוא פתח באנגלית:
"I will say something I don't like about myself…"
"אני תופס את אשתי קצת כמו ילדה. הכול אצלה רגשי. הכל דרמה. ארבע פעמים ביום יש משבר."
הוא ישב מולי, גבר חכם, מצליח, מתוסכל.
ככל שדיברנו, התחלתי להבין משהו:
הוא היה בטוח שהיא יוצרת דרמות.
היא הייתה בטוחה שלא אכפת לו.
שניהם סבלו. ושניהם היו משוכנעים שהם מבינים בדיוק מה הבעיה.
אבל הם טעו. כי הבעיה לא הייתה הדרמות, או חוסר האכפתיות.
מתחת לכל מה שראינו על פני השטח הסתתרה שאלה אחרת לגמרי:
"אתה איתי?"
זאת לא הייתה שאלה שהיא שאלה במילים.
אבל זאת הייתה השאלה שהיא ניסתה לשאול שוב ושוב.
והוא? הוא בכלל שמע משהו אחר. הוא שמע ביקורת. דרישות. תלונות.
שני אנשים. אותה שיחה. שתי שפות שונות.
שאלתי אותו:
"מה יקרה אם ממש עכשיו, לפני הפגישה הבאה שלך, תשלח לה הודעה קטנה? לא כדי לפתור כלום. רק כדי שהיא תרגיש שאתה חושב עליה."
הוא חייך. פתח את התיק. שלף פנקס קטן. וכתב לעצמו כמה מילים בספרדית.
ראיתי את האסימון נופל.
וזה אחד הדברים שאני פוגשת שוב ושוב בקליניקה.
זוגות בטוחים שהם רבים על מה שנאמר.
אבל הרבה פעמים הריב האמיתי הוא בכלל לא על מה שנאמר, אלא מתרחש מתחת לפני השטח.
💛 אם גם אתם מרגישים שאתם חוזרים שוב ושוב לאותם ריבים, ביום שלישי הקרוב אני מעבירה הדרכה ללא עלות על מה באמת קורה בזמן מריבה, ולמה התקשורת היא בדרך כלל רק קצה הקרחון.
קישור לסדנא בסטורי, או בתגובה הראשונה.
* הסיפור פורסם באישור מלא, תוך שינוי והסוואה של פרטים מזהים.