https://www.facebook.com/217643998259199/

Yuval ber

Home
Israel
Tel Aviv
Yuval ber

Directions

כותב את מה שאתם מרגישים
אבל לא מצליחים להגיד.

29/10/2026

"כי לא התאהבתי רק בחיוך שלך.
התאהבתי גם במי שאת
בימים שבהם אין לך כוח לחייך."

נ.ב.
מה גורם לך להרגיש אהובה דווקא בימים שקשה לך?

28/10/2026

את יודעת מה עצוב?

שלפעמים מישהו זורק לך
מילה אחת טובה
ואת מסתובבת איתה בכיס
יום שלם.

הוא כבר מזמן המשיך הלאה.

מבחינתו
זה היה עוד משפט שנזרק לאוויר
בין המעלית לקפה של הבוקר.

הוא אפילו לא יודע
מה המילים שלו עשו לך.

אבל את זוכרת הכול.

את הטון המדויק.
את המבט שלא מיהר לברוח.
את הרגע הקטן והנדיר הזה
שבו מישהו פשוט ראה אותך.

ובלילה, מול המראה,
את פתאום תופסת את עצמך
ושואלת בשקט:

ממתי נהייתי כל כך תלויה
במילה טובה של מישהו אחר?

אבל אולי את שואלת
את השאלה הלא נכונה.

השאלה היא לא
למה את צריכה את זה כל כך.

השאלה היא כמה זמן עבר
מאז שמישהו נתן לך
את זה באמת.

כי את יכולה להיות
האישה הכי חזקה בחדר.

עצמאית.
זאת שפותרת לכולם את הבעיות.
זאת שתמיד מסתדרת לבד.
זאת שאף פעם לא מבקשת עזרה.

ועדיין, בסוף היום,
להתגעגע למישהו שישאל אותך
"איך עבר עלייך היום?"
ויישאר שם באמת
כדי לשמוע את התשובה.

אנחנו כל כך עסוקים בלהוכיח
שאנחנו לא צריכים אף אחד,
עד ששכחנו שמותר לנו.

מותר לנו להוריד את השריון.
מותר לנו להתעייף מלהחזיק הכול.
מותר לנו להזדקק למישהו.

את לא צמאה כי את חלשה.

את צמאה כי את מרוקנת את עצמך
לתוך הכוסות של כולם.

וגם מי שנותנת בלי הפסקה,
צריכה לפעמים שמישהו יעצור הכול
וימלא לה קצת את הכוס.

יובל בר

נ.ב.

הצורך הזה בחיבה, והרגעים שבהם אנחנו שוכחים את עצמנו, הם חלק מהנושאים שאני רוצה לגעת בהם ביומן אישי חדש שאני מתכנן:

״30 ימים לחזור לעצמי״

יומן למי שמרגישה שבין העבודה, המשפחה והדאגה לכולם, היא קצת איבדה את עצמה בדרך.

במשך 30 ימים תקדישי לעצמך רק 3 דקות ביום.

בכל יום יחכו לך קטע קצר לקריאה, שאלה אישית אחת ומקום לכתוב את מה שאת באמת מרגישה.

נדבר על הצורך בחיבה, הקושי להגיד לא, רגשות האשמה כשאנחנו בוחרים בעצמנו, והחלומות ששכחנו בדרך.

לא כדי להפוך אותך למישהי אחרת.

אלא כדי לתת לך כמה דקות ביום שבהן אף אחד לא צריך ממך כלום.

אני מתכנן להתחיל במהדורה דיגיטלית, ובהמשך לשקול גם מהדורה מודפסת.

אבל לפני שאני מתחיל לכתוב, חשוב לי לדעת:

היית רוצה יומן כזה לעצמך?

28/10/2026

מתישהו בדרך לימדו אותנו שלהראות שאכפת לנו זה קצת מביך.

שאם אנחנו עונות מהר מדי, אנחנו זמינות מדי.
אם אנחנו שולחות עוד הודעה, אנחנו לוחצות.
אם אנחנו מתלהבות, אנחנו כבר נותנות יותר מדי.

אז התחלנו לספור.

כמה זמן עבר מאז שהוא כתב.
מי שלח אחרון.
מי אמר יותר.
מי התגעגע קודם.

כאילו אהבה היא משחק, ומי שמרגיש ראשון מפסיד.

אבל אולי דווקא שם אנחנו טועות.

חשבת עליו באמצע היום? תכתבי.
ראית משהו שהצחיק אותך והדבר הראשון שרצית היה לשלוח לו? תשלחי.

את לא נואשת.
את לא יותר מדי.
את פשוט לא רוצה להפוך את הלב שלך למשהו שצריך להתנצל עליו.

עם החברות שלנו אנחנו בכלל לא חושבות על זה.

שולחות שלוש הודעות ברצף.
תמונה.
הודעה קולית של ארבע דקות.
ואז עוד הודעה כי שכחנו משהו.

ורק כשזה מישהו שאנחנו באמת רוצות, פתאום כל מילה עוברת ועדת חקירה.

אולי הגיע הזמן להפסיק.

מי שרוצה אותך לא ייבהל מזה ששמחת לשמוע ממנו.

מי שמתאים לך לא יחשוב עלייך פחות רק כי היה לך אומץ להראות לו שהוא חשוב לך.

ולפעמים הדבר הכי יפה שאפשר לעשות הוא פשוט לא לשחק אותה.

נ.ב. אם בא לכם לקרוא עוד טקסטים שלי
יש לי קבוצת וואטסאפ שקטה שבה אני משתף עוד
תכתבו "ואטסאפ" בתגובות ואני אשלח לכם לינק לקבוצה.
לא להיות אדישה בכוח.
לא להעמיד פנים שאת עסוקה.
לא לחכות שלוש שעות כדי לענות להודעה שכבר קראת שלוש פעמים.

פשוט להיות מי שאת.

כי אנחנו מבזבזות כל כך הרבה זמן בניסיון לא להראות שאכפת לנו,

ושוכחות שכל מה שרצינו מלכתחילה

זה למצוא מישהו
שיהיה לו אכפת בחזרה.

27/10/2026

יש חברויות
שלא נגמרות בריב.

הן נגמרות ביום
שבו את מפסיקה להתקשר ראשונה.

ואת יודעת מה עצוב?
שפתאום נהיה שקט.

אף אחד לא שואל מה איתך.
אף אחד לא שם לב שנעלמת.
ואנשים שדיברת איתם כל יום
הופכים לאנשים שאת רק רואה את הסטורי שלהם.

ואת נזכרת בכל הפעמים שהיית שם.
בשיחות עד שתיים בלילה.
בהודעות הארוכות שכתבת
כדי שמישהי תרגיש פחות לבד.

בכל הפעמים שאמרת "אני בדרך",
גם כשאת בעצמך בקושי החזקת מעמד.

ולא רצית הרבה.
רק שפעם אחת, כשיהיה לך קשה,
מישהי תשים לב שאת לא בסדר.

אבל היא לא שמה לב.

ואולי בגלל זה היום את קצת אחרת.
כבר לא מספרת הכול.
לא נקשרת כל כך מהר.
לא ממהרת לקרוא לכל אחת חברה.

ולפעמים את מתגעגעת למי שהיית פעם.
לזאת שהאמינה לכולם.
שפתחה את הלב בלי לחשוב פעמיים.

אבל תזכרי משהו:

זה שנתת את כל הלב
לא אומר שטעית.

וזה שלא ידעו לשמור עליו
לא אומר שאת צריכה לסגור אותו לתמיד.

כי לא כל מי שיתקרב אלייך
יבוא רק כדי לקחת.

יש גם אנשים
שלא תצטרכי לרדוף אחריהם כדי שיישארו.

ואולי הפעם
במקום לחפש מישהי שתצטרך אותך,
תמצאי חברה שפשוט תרצה אותך.

גם כשאין לך שום דבר לתת.

יובל בר

27/10/2026

היום כולם הולכים לבחור.

אבל מתי בפעם האחרונה
בחרת בעצמך?

תחשבי על זה רגע.

את קמה בבוקר
וכבר מתחילה לבחור.

מה להכין לילדים.
למי לענות קודם.
את מי לא לאכזב.
למי להגיד כן,
גם כשכל מה שבא לך
זה להגיד לא.

את יודעת בדיוק
מה כולם צריכים.

אבל כשמישהו שואל
מה את צריכה
פתאום אין לך תשובה.

ולא כי אין לך רצונות.

אלא כי כבר כל כך הרבה זמן
לא שאלת את עצמך.

את נותנת לכולם מקום,
ורק לעצמך
את תמיד אומרת
שאין מקום.

את מקשיבה לכולם,
אבל לקול הקטן בתוכך
את מבטיחה להקשיב מחר.

ומחר מגיע.
ושוב כולם קודמים.

אז אולי היום,
בין כל הבחירות,
תעשי בחירה אחת אחרת.

תבחרי לנוח
בלי להרגיש אשמה.

תבחרי להגיד לא
בלי להכין נאום שלם.

תבחרי להקשיב לעצמך
גם כשלא נוח לאחרים
לשמוע את התשובה.

כי לבחור בעצמך
זה לא להצביע נגד
האנשים שאת אוהבת.

זה להבין
שגם לך מגיע קול
בחיים של עצמך.

והיום,
כשכולם ישאלו
במי בחרת

הלוואי שלפחות פעם אחת
התשובה תהיה:

בי.

נ.ב
ואת, איזו בחירה אחת תעשי היום בשביל עצמך?

יובל בר

26/10/2026

סוף אוקטובר.

הימים מתקצרים.
בערב כבר קצת קריר.
והיום מחליפים שעון.

יש משהו בחודש הזה
שתמיד גורם לי לחשוב
על כמה החיים משתנים
בלי שנשים לב.

תחשבי רגע

כמה דברים קרו לך השנה
שלא ציפית להם?

לפעמים מישהו נכנס לחיים שלך
כשאת הכי פחות מצפה.

הודעה אחת.
שיחה עד מאוחר.
מישהו שלא תכננת להכיר
ופתאום את לא מבינה
איך לא הכרת אותו קודם.

ולפעמים מישהו יוצא.

דווקא מישהו שהיית בטוחה
שתמיד יישאר.

בלי ריב.
בלי דרמה.
פשוט פחות הודעות.
פחות שיחות.
עד שיום אחד את קולטת
שכבר אין ביניכם כלום.

וזה אולי הדבר הכי מוזר בחיים.

אנשים נכנסים.
אנשים יוצאים.
ואף אחד לא שואל אותנו
אם אנחנו מוכנות לזה.

אולי בגלל זה
יש משהו עצוב ויפה
בסוף אוקטובר.

עוד שנה מתקרבת לסיומה.
ואנשים שהתחלנו איתם את השנה,
לא תמיד יהיו איתנו כשהיא תיגמר.

ואנשים שבכלל לא הכרנו בינואר,
פתאום הפכו לחלק מהיום שלנו.

אז אם אוקטובר הזה
הביא לך מישהו חדש,
תיהני מהזמן שלכם יחד.

ואם הוא הזכיר לך
מישהו שכבר לא שם,
מותר לך להתגעגע.

גם אם עבר הרבה זמן.
גם אם כולם חושבים
שכבר המשכת הלאה.

כי לפעמים
אנחנו לא מתגעגעים
רק לאדם שהלך.

אנחנו מתגעגעים
גם למי שהיינו
כשהוא עוד היה בחיים שלנו.

ואת?

מה אוקטובר הזה הביא לך
ומה הוא לקח?

יובל בר

26/10/2026

את מכירה את ההרגשה הזאת.

השיחות עד אמצע הלילה.
הפרפרים בבטן.
החיוך שעולה לך
כשהשם שלו מופיע על המסך.

את לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו.
וכל הודעה ממנו
מרגישה כמו התחלה של משהו גדול.

ואת אומרת לעצמך,
אולי הפעם זה באמת זה.

אבל לאט לאט
את מתחילה לשים לב לדברים.

הוא לא תמיד שם כשאת צריכה.
את לא באמת יודעת איפה את עומדת.
את רוצה יותר,
אבל מפחדת לבקש.

אז את מתחילה להתפשר.

על הדברים שחשובים לך.
על מה שאת צריכה.
לפעמים אפילו על עצמך.

ואת מספרת לעצמך
שככה זה כשאוהבים.

אבל יש משהו
שלקח לי הרבה זמן להבין.

יש הבדל בין מישהו
שגורם לך להרגיש פרפרים,
לבין מישהו
שגורם לך להרגיש בטוחה.

בין מישהו שאת מחכה
כל היום להודעה ממנו,
לבין מישהו
שאת לא צריכה לנחש
אם הוא רוצה אותך.

כי לפעמים
דווקא האדם שהכי מרגש אותך,
הוא האדם שהכי קשה לך
להיות רגועה לידו.

והכי קשה
זה להתרחק ממישהו
שאת עדיין רוצה.

לא כי הפסקת לאהוב.
אלא כי הבנת
שאת לא יכולה להמשיך
לוותר על עצמך
רק כדי שהוא יישאר.

ואם את עדיין מתגעגעת אליו,
זה בסדר.

געגוע לא אומר שטעית.
ופרפרים לא תמיד אומרים
שמצאת אהבה.

כי לא כל מי שגורם ללב שלך לדפוק מהר,
הוא גם מי שיודע לשמור עליו.

יובל בר

25/10/2026

23:17 בלילה.

הבית שקט.
סוף סוף.

הכלים במדיח.
הילדים ישנים.
הטלפון על שקט.

ואת יושבת בסלון.
עם הטלפון ביד.
גוללת עוד קצת
למרות שכבר אין לך כוח.

את זוכרת מה הילד צריך להביא מחר.
מה חסר במקרר.
מה הבטחת לאמא שלך.

רק דבר אחד שכחת.

מה את רוצה.

לא מה צריך לעשות.
לא מה מצפים ממך.
לא מה יעשה אותך "בסדר" בעיני כולם.

מה ישמח אותך.

כי לימדו אותך
שלבקש זה לבקש יותר מדי.
שלרצות יותר זה להגזים.
שאם תגידי שקשה לך
יגידו שאת עושה עניין.

אז שתקת.

ואולי הגיע הזמן
שתפסיקי להתנצל
על זה שיש לך לב
שרוצה גם.

שתפסיקי להיות
האחרונה ברשימה
של עצמך.

לא כי משהו בך לא מספיק.
אלא כי מגיע לך
גם בלי להוכיח.

ואם מחר בבוקר
היית עושה דבר אחד
רק בשבילך
בלי להסביר לאף אחד למה

מה הוא היה?

יובל בר

25/10/2026

תפסיקי להגיד "הכל בסדר".
זה לא.

מתי בפעם האחרונה ענית בכנות
כששאלו אותך איך את באמת?

בלי "לא משנה"
בלי חיוך מזויף
כדי שלא ישאלו יותר מדי.

מותר לך להגיד שקשה לך.
מותר לך לרצות יותר.
מותר לך לבקש.

תכתבי לי בתגובות
איך את באמת היום?
אני קורא הכל.

יובל בר

Address

Tel Aviv
69620

Website

facebook.com

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Yuval ber posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.