18/06/2026
הרבה מהדברים שאנחנו הכי גאים בהם בעצמנו
הם לא תמיד כוח.
לפעמים הם פציעה שקיבלה שם יפה.
אדם אומר:
“אני עצמאי.”
אבל לפעמים זה לא עצמאות.
זה ילד שלמד שאי אפשר לסמוך על אף אחד.
אדם אומר:
“אני נותן בלי סוף.”
אבל לפעמים זו לא נתינה.
זה פחד שאם הוא יפסיק לתת, לא יאהבו אותו.
אדם אומר:
“אני חזק.”
אבל לפעמים זה לא חוזק.
זה אדם שכבר שנים לא מרשה לעצמו להישבר.
אדם אומר:
“אני לא צריך אף אחד.”
אבל לפעמים זו לא בחירה.
זו הגנה מפני האפשרות שמישהו שוב יאכזב אותו.
וזו האמת שאנשים לא אוהבים:
לא כל תכונה טובה שלנו התחילה ממקום בריא.
חלק מהזהות שלנו נבנתה לא כדי שנחיה טוב,
אלא כדי שנשרוד.
והבעיה היא שלאט לאט
אנחנו מתאהבים במנגנוני ההישרדות שלנו
וקוראים להם “אני”.
אנחנו לא שמים לב
שהדבר שפעם הציל אותנו
הפך להיות הדבר שמגביל אותנו.
לכן שינוי אמיתי הוא לא רק ללמוד משהו חדש.
הוא להסכים להיפרד מחלקים בעצמך
שפעם היית צריך כדי לשרוד
אבל היום הם כבר לא נותנים לך לחיות.
וזה קשה,
כי לפעמים האדם לא מפחד להשתנות.
הוא מפחד לגלות
שמי שהוא קרא לו “אני”
היה רק מי שהוא היה חייב להיות
כדי לא להיפגע שוב.
#האמת _החשובה_שאני _חושב _עליה_ושמעט אנשים באמת _סכימו_איתה:
