דאנה תבור פסיכותרפיה וטיפול זוגי

דאנה תבור פסיכותרפיה וטיפול זוגי טיפול פסיכולוגי ,טיפול זוגי ומשפחתי, טיפול CBT ,טיפול אימגו , טיפול emdr, טיפול נרטיבי ופסיכותרפיה בודהיסטית
סדנאות והנחיית קבוצות.

כולנו נסחפים בזרם החיים, ולעתים לא יודעים לתת לעצמנו את מה שמגיע לנו באמת. אנו חיים פה ולא חווים את החיות שלנו במלואה...לחץ מתמיד, חרדות, פחדים ועניינים לא פתורים מהעבר עלולים לחבל בשמחה ובחיות שלנו בהווה ולגרום למצוקות... דאנה תבור היא פסיכותרפיסטית המעמידה לרשותכם ניסיון מקצועי וידע רב שיכולים לסייע לכם במציאת דרך חדשה בחייכם..ביניכם לבין עצמכם וביחסים הזוגיים והמשפחתיים שלכם. דאנה משתמשת בידע מ

קצועי ובחום ואכפתיות אנושית למצוא את הדרך והגישה המתאימה לסייע לכם באופן אישי.. טיפול בשיטת אימגו • טיפול נרטיבי • טיפול משפחתי והדרכת הורים פסיכותרפיה , טיפול זוגי ומשפחתי ,אימגו, CBT

משתתפת..
24/05/2019

משתתפת..

ממליצה על הכנס...וגם משתתפת..
24/05/2019

ממליצה על הכנס...וגם משתתפת..

רוצה להמליץ על סדנה ייחודית שתתקיים ב7-8 במאי בחסות מכון ברקאי (שבו אני מרצה). הסדנה תונחה ע"י פרופ קארל תום מקלגרי קנדה...
24/04/2018

רוצה להמליץ על סדנה ייחודית שתתקיים ב7-8 במאי בחסות מכון ברקאי (שבו אני מרצה).
הסדנה תונחה ע"י פרופ קארל תום מקלגרי קנדה, שאותו אני מכירה שנים.
תאורטיקאן ומטפל מיוחד במינו, הוא נותן פרספקטיבה יצירתית וייחודית לטיפול ולראיון התערבותי בכלל.
יוזם הרעיון של 'הראיון המתערב' המבוסס על שאילת שאלות - מתוך הבנה ששאלות מסוגים שונים וסקרנות מכוונת לסיפורו היחודי של האדם מייצרת זרם אינסופי של תובנות והבניה של זהות חדשה וקוסטרוקטיבית יותר עבורו.
כמו כן, הוא יציג בסדנא את הטכניקה של שיח עם 'האחר המופנם בתוכינו' ועוד דברים מעניינים...בקיצור ממליצה!! (מומלץ למטפלים, לקאוצ'רים או לכל מי שמעוניין)

14/07/2017

מאמר שפרסמתי בעבר....אולי יעניין אתכם לקרוא....

זוגיות ותשוקה:

"דבר בעולם אינו דומה למעשה האהבה בין נאהבים. דבר בעולם אינו מעיר אותנו ומסיר בינינו את המחיצות כשם שעושה זאת הלב חסר הגבולות.."
סטיבן לוין

על אובדן התשוקה ומיניות בנישואין....

תשוקה ומיניות הם נושאים שמעסיקים את כולנו בחיי היום יום, גם אם באופן כזה או אחר נושא זה מודחק או לפחות לא מדובר בגלויי.

תשוקה היא יצר חזק- יצר החיים, אשר בא לידי ביטויי בצורות שונות. תשוקה היא גם שביל שדרכו ניתן להתחבר לאהבה העמוקה שיש בתוכנו.

לפעמים אהבה זו מודחקת ולא נחוות באופן מודגש בגלל טרדות החיים, מחשבות , דאגות ובגלל קהותה ועכירותה של התודעה.. אבל היא חבויה וישנה שם בפנים אצל כולנו.

כאשר התשוקה לא מקבלת ביטויי הולם היא יכולה להופיע כסימפטומים גופניים או רגשיים: דיכאון, וורקהוליזם, שתייה,השמנת -יתר או התמכרויות אחרות....
כשחוסר מיניות או אבדן תשוקה מופיעים בחיי נישואין אנשים מוצאים לעצמם פתרונות ביניים- פתחי מילוט:
כמו בגידות, שתייה,וורקהוליזם ,פרידות ועוד... או כל דבר שיאפשר מענה לחוסר המימוש בתשוקה.

אנשים רבים מדווחים על אבדן התשוקה וחוסר במיניות בחיי הנישואין.

מוסד הנישואין בתרבות מונוגמית אמור לווסת את המיניות ,אך כאשר לא ניתן מענה הולם לתשוקה, אנשים יותר ויותר נוטים לבוגדנות בעיקר
בחברה המערבית הפתוחה ישנה נטייה שרווחת גם אצל גברים וגם אצל נשים.

מה, עם כך, הופך נושא כל כך חשוב ומשמעותי למורכב, פתלתל, ולא מספק לאורך חיינו?

טעויות רווחות בתפיסה שלנו לגבי מיניות ,בעיקר בתפיסתנו המערבית.

טעויות רווחות בתפיסה לגבי המיניות-
איך מיניות אמורה להיות? איך היא אמורה להיווצר? להתבטא? ועם מי אמורה להתקיים ?
התפיסה הרווחת אומרת שתשוקה היא דבר ספונטני- כלומר היא אמורה להידלק מעצמה. זוהי זווית הסתכלות אחת על הדברים.

אולם, תשוקה נדלקת מעצמה רק במצב בה ההורמונים יוצרים אותה, מצב המתקיים בגיל ההתבגרות ובצעירות -כאשר בטבע זו תחילתו של גיל הפוריות ויש צורך בפורקן מיני ומימוש המשכיותו של הדור הבא.

כמו כן, בתחילתה של מערכת יחסים כאשר ישנה התרגשות, חידוש וצורך להתאחד(בכל גיל).
ההתלהבות הראשונית יוצרת את הבסיס להיווצרותה של התשוקה.
בתקופה רומנטית זו יש מעין "דבק הורמונלי"- וזה מעצם היותנו בעלי חיים שרוצים באופן אבולוציוני את המשכיותו של הדור הבא, אך כאשר מסתיימת המשימה ההתפתחותית להתאחד ולהזדווג ונכנסים לקשר של מחויבות -התשוקה נחלשת.

במערכת יחסים זוגית מונוגמית המתקיימת לאורך זמן, נחלש ,לצערנו, הריגוש המסייע לנו להדליק את התשוקה.

בחברה שלנו ישנה ציפייה למערכת יחסים מונוגמית, ואז סיבות מוסריות נורמטיביות לא מאפשרות יחסים פוליגמיים גלויים שבהן ניתן, בעיקר לזכרים ,'לפזר את זרעם' ולהמשיך עם התשוקה שבאה עם הכיבוש,חידוש,ריגוש ולייצר כל הזמן התחלות חדשות.

ההתבייתות על נקבה אחת לצורך בניית קן משפחתי אחד לגידול הצאצאים יוצרת מיקוד של הצורך המיני במקום אחד קבוע. אך הקושי בשיתוק יצר הכיבוש שמתעורר כל פעם מחדש ובכניסה למצב של שגרתיות מביא
באופן מוסתר לבגידות בחיי נישואים .

לחלופין,כשיש דיכוי של היצר המיני החייתי ,היצר עובר הסבה ו'מנסה' לקבל ביטוי בצורות אחרות- החל בקריירה תובענית, טיפול אינטנסיבי בילדים, תלות בבילויים, אכלנות יתר, התמכרות לפייסבוק ועוד..למעשה
העדר הסיפוק הישיר גורם לחיפוש סיפוקים עקיפים.

מצב זה יכול ליצור מלכודת :איך להתמודד עם הצורך שקיים בתוכנו לתשוקה מחד והצורך שלנו בנאמנות ,במחייבות ובביטחון מאידך?
איך להרגיש חיים,חושקים ומיניים בלי למצוא את עצמינו בוגדים,משקרים ועם דילמות מוסריות פנימיות קשות?

-האם בהכרח זו 'כרוניקה של מוות ידוע מראש'?

לא בהכרח...הכול תלויי בסיפור שאנחנו מספרים לעצמינו על מיניות , הכול תלוי בחשיבה ההרגלית שלנו,,,
אנו רגילים לחשוב לרוחב (להחליף פרטנרים כשמשעמם) ולא לעומק (עומק רגשי ורוחני).
יש פה גם הבדלים בין המינים: לגברים יש יותר יצר אבולוציוני של כיבוש ופיזור ,ולנשים יש יותר צורך בביטחון ובהעמקה רגשית אך בתקופתנו גם נטייה זו מקבלת פנים שונות.

אז איפה הטעות?
הכול מתחיל מהתפיסה שתשוקה חייבת להיות דבר ספונטני - 'או שיש או שאין'
ואז כאשר התשוקה אינה מגיעה באופן אוטומטי, היא נדחקת הצידה ובסדרי העדיפויות שלנו אנו מציבים במקום גבוה עיסוקים אחרים כמו: פגישות עם חברים, משימות בבית ועוד.

המשימות התפקודיות הופכות להיות חשובות יותר ולא מוצאים מקום ,זמן ועדיפות לצורך במיניות ושוכחים שלמעשה הוא צורך חשוב מאד לבריאות הנפשית שלנו.

איך אפשר בכל זאת להגיע למיניות מספקת בחיים זוגיים שגרתיים?
מיניות מתוך התכוונות ולא מתוך ספונטניות:

ההצעה היא להפוך את המיניות למשימה חשובה לא פחות,אולי אפילו יותר, שחשוב לפנות לה מקום.
קיימות משימות רבות בחיינו שאנו עושים לא מתוך חשק או ספונטניות אלא מתוך מודעות או הבנה בחשיבותן ,
אבל לאחר שאנו מתחילים אותן אנחנו נהנים- ' עם האוכל בא התיאבון'...
חשבו על חדר כושר או כניסה לאמבטיה ביום חורף קר. לא בא לנו להיכנס אבל אנחנו יודעים שיהיה לנו שם טוב.
בפועל זה עושה את התרומה לתודעה ולנפש שלנו בלי שהתכוונו לזה, כמו שנאמר- "משלא לשמה יוצא לשמה.."..

הרעיון הוא לבנות הרגל חדש שנוצר מהתכוונות מודעת ולא מספונטניות ועם הזמן ההרגל יכול להפוך למשהו מאד מספק ותורם לנפש של כל אחד מבני הזוג וכמובן לזוגיות.

"המין הוא רק ההתחלה. לא הסיום. אך אם תחמיץ את ההתחלה. תחמיץ גם את הסיום" סוואמי פרמגיט

'תשוקה מתוך אהבה' ולא 'תשוקה מתוך תשוקה':

ישנם שני סוגים של תשוקה-

יש תשוקה מתוך תשוקה שבאה מהחלק החייתי שבנו, מהמקום ההורמונלי - סוג של מתח שרוצה לכבוש,להתפרק או להתאחד עם השונה והרחוק מאיתנו.

התנאים שדורשת תשוקה זו הם :מסתורין,עמימות, מתח ומרחק, לעתים אף מאבק כוח. בתחילתו של קשר כשישנה זרות מתאפשרת תשוקה זו ומבטאת את הצורך להתאחד ולהתקרב- משהו שמחפה על הריחוק שבין בני הזוג..

לעומת זאת, התשוקה שבאה מאהבה מתקיימת בתנאים שונים לגמרי – אהבה זקוקה לחברות , קירבה, בטחון ושקיפות, תנאים הפוכים במידה מסוימת מהתנאים להיווצרותה של תשוקה מהסוג הראשון.
פה זהו ביטוי גופני לחוויה רגשית של קרבה ואהבה- זה פחות לעשות סקס והרבה יותר לעשות אהבה.

צריך לייצר תנאים שבהם התשוקה שמתוך אהבה תצמח: נוכחות ,שקט,זמן,התכוונות,סקרנות,חיבה, ואומץ להתגבר על הרגשות המכשילים בדרך...

מכשול ראשון הוא שתשוקה זו לא בהכרח נדלקת באופן טבעי כמו התשוקה הראשונה ,אלא שצריך להדליק אותה,לתרגל אותה ולעודד אותה לצאת.

מכשול נוסף הוא שהרבה אנשים מפחדים לאחד את התשוקה עם האהבה בגלל כל מיני פחדים פסיכולוגים.

פחדים פסיכולוגים הם לרוב לא מודעים ישנם פחדים שנחרטו במוחנו כתוצאה ממערכות יחסים קודמות בעיקר עם הדמויות המטפלות בתחילת חיינו.

פחדים אלו עולים ברגישות גבוהה במיוחד במערכת יחסים אינטימית שכוללת אינטימיות גופנית ונפשית.
למשל פחד מאינטימיות יעלה כאשר יש לנו ניסיון של קשר כואב או אמביוולנטי עם הורינו , יכול לעלות פחד לסמוך, לאבד שליטה, לתת אמון ולהתמסר באופן מלא לאהבה.
וזאת כיוון שההתמסרות לקשר ולאינטימיות מתחבר עם פחדים כגון : 'פחד נטישה' או לחלופין 'פחד להיאבד או להיבלע'.

בנוסף יש פחדים שקשורים לגבריות ולנשיות או יותר מדויק לביטוי שלהם.

למשל גברים שיש להם פחד במימוש הגבריות שלהם שיכול להתבטא גם בפחד להצליח בקריירה 'להיות צייד מוצלח' ,יכולים לחוות באופן
לא מודע צורך בהימנעות ממיניות שמבטאה את הגבריות שלהם.
זה יכול לקרות כתוצאה מקושי ביחסים עם האב שלהם או קושי להזדהות אתו.

הבנה עמוקה לפחדים פסיכולוגים דורשת תהליך טיפולי או לחלופין מאמץ והתכוונות אמיתית להתמקד בזמן מעשה האהבה כמה שיותר בכאן ועכשיו,בנוכחות,בעירות ולא לשקוע ברגשות העבר בדמיונות או אפילו
בפנטזיות שגם להן מקור פסיכולוגי...אלא לתת להווה לנווט לעורר את 'אהבת האמת' שמסתתרת בגוף שלנו.

זוגות שמצליחים לתרגל מיניות באופן מודע ומכוון נהנים ממיניות הרבה יותר חזקה ומשמעותית- בעלת אפקט רוחני, אשר מרפאה את הנפש- כמו למשל בסוגי התרגול הידועים במזרח (טנטרה למשל) המביאים
לאיחוד של כל הממדיים- הגופני, הרגשי והרוחני.

בחברה המערבית מתייחסים פעמים רבות לסקס כאל אקט פיזי ומתעלמים מכל המאפיינים ש"עוטפים" את המעשה.
התייחסות זו גורמת לסקס להיהפך למשימה טכנית אשר לא מספקת את הפוטנציאל הזוגי החווייתי שיכול להיות בה.

אז מה עושים בכל זאת כדי ליהנות ממיניות טובה ומשמעותית ביחסים זוגיים ארוכי טווח?

ההכנה!

1 .מודעות- יש להעלות את החשיבות של המיניות בחיים האישיים והזוגיים שלנו.

2 .קדימות- מתן קדימות לנושא המיני .

3 .תכנון- מצער, אבל קיומה של הספונטניות בחיינו הולך ונעלם עם הילדים, העבודה (החותנת?..) ועוד.
כדאי לתכנן זמן מתאים למיניות, תוך מחויבות והתכוונות. קבעו דייט למיניות הזוגית! חשבו על יום ושעה מתאימים לשניכם, והתפנו ממטלות אחרות. אפשר גם לשלוח את הילדים להורים ...

4 .הימנעו ככל יכולתכם ממריבות לפני קיום יחסים- כעס מכבה את התשוקה.

5 .הרפתקנות- אפשרו לתשוקה להתעורר- אם זה בנסיעה לצימר או אפילו בוקר בלי הילדים בבית.

6 .אפשרו לעצמכם מרחק מלאכותי מפעם לפעם- חישבו על הנידה אצל הדתיים אשר מאפשרת געגוע והתעוררות של תשוקה.

חשבו לדוגמה על תשוקה שנוצרת לאחר מילואים (הנידה של החילונים..). לעתים קרבת יתר מייצרת מיאוס.

7 .הימנעו ממאבקי כוח- מאבקי כוח בזוגיות בכלל ובמיניות בפרט מכבים את התשוקה. נקו את המרחב הזוגי שלכם מכעס ומריבות על ידי עבודה אמיתית ותמידית על התקשורת הזוגית שלכם, השקיעו בטיפוח הקשר.

העניין עצמו!

1.משחק מקדים- התייחסו לPLAY FORE ביחסי המין שלכם כמטרה בפני עצמה. כמו החיים התמקדו בדרך ולא בתוצאה!

להתייחס לסקס לא כפעולה טכנית של הנאה פיזית אלא להשקיע בנוכחות בכאן ועכשיו- להשקיע במגע, בהתוודעות והקשבה למגע,במבט עיניים,בחום, בנשיקות ולהשאיר את הסקס לקינוח,לא למהר
ולהתייחס לסקס כאופציונאלי ולא כהכרח.

לא להיות עסוק בביצועים אלא בגילוי,סקרנות,הקשבה לדרך עצמה. לייצר יותר פתיחות ופחות טכניקה.

2.סקס כמשחק- התייחסו לסקס שלכם כאל משחק שבו כל אחד לוקח את השני למסע- לשחק במגרש שלו, הוא מוביל את השני להתוודע לעולם שלו, לסגנון, לחשקים ולפנטזיות שלו

3 .השתחררו!! חישבו על השחרור שבסקס כמו על צחוק רועם מכל הלב! תיהנו!!..להתייחס לסקס כתרגול נפשי להשתחרר מהגבולות המקובעים שלנו לשחרר את הנפש כמו צחוק טוב או התרגשות יוצאת דופן.

המיניות היא רק עוד אמצעי בדרך למטרה – להשתחרר מהכלא הפנימי שלנו הכבלים של התודעה.

"הדרך היחידה לידיעה מלאה נמצאת במעשה האהבה: מעשה האהבה מתעלה מעבר למחשבה ולמילים. הוא הצלילה הנועזת אל ההתנסות באחדות. אהבה למישהו אינה רק רגש עז – זו החלטה, שיפוט, הבטחה."

אריך פרום, מתוך אמנות האהבה

מאת: דאנה תבור

10/10/2016

למי שמעוניין לקרוא לקראת יום כיפור...זהו שכתוב של הרצאה שנתתי ביום כיפור לפני כמה שנים:
הסליחה ככוח מרפא

המקום שאליו כולנו שואפים הוא.. להיות יותר מאושרים ולסבול כמה שפחות. כל מה שאנו עושים בחיינו נעשה לקראת מטרה זו. על מנת להגיע למקום זה - לא משנה מה יש לנו או אין לנו - משנה כמה אנחנו חיים בשלום עם עצמנו ועם העולם.

אז מה בעצם מפריע לנו להגיע לנקודה זו? האחיזה שלנו ב"אשליית הצדק" . לפעמים ישנה סתירה בין צדק ואושר,
כאשר אנו מתמקדים ב"להיות צודקים" אנחנו מאבדים את הראייה של התמונה הרחבה, ראייה של יחסים ומה נכון לטווח ארוך. כאשר אנו משחררים את הצורך להיות צודקים ביחסים, אנו יכולים לאפשר לעצמנו להגיע להרמוניה פנימית, יחסים עם אחרים יכולים להוות גשר לעצמנו.

ביחסים אנו מתאמנים . יחסים עם אחרים מהווים מראה לקונפליקטים לא פתורים בין חלקים פנימיים בנפשנו, ומשום כך האחר לעיתים "מדליק" את המקומות הרגישים ומעיר את הטעינות הרגשית שלנו.הוא "מפעיל" אותנו לטוב ולרע. מה שעומד בינינו לבין שלווה ונינוחות שלמה עם עצמנו היא הביקורת -פנימה והחוצה: למעשה דחייה של תכונות של אחרים ושל עצמנו.

האימון וההתפתחות שלנו יתבטאו ביכולת להכיל ולקבל את כל המקומות הלא פתורים האלו שמתבטאים בבני זוג ובאחרים בכלל ובכך לאפשר לעצמנו לקבל באהבה מקומות שהתנכרנו אליהם בתוכנו. לדוגמא: אם אדם מתנכר לחלק הרגשי שבו ומשתמש במידת יתר בחלק הרציונאלי שלו, הקבלה של הרגשנות של האחר תאפשר לו להתוודע לחלק הרגשי החסום אצלו ובכך לחיות חיים יותר מאוזנים ונינוחים בתוכו. ההכלה של האחר היא הגשר להכלה של עצמנו.

לרוב במקום לקבל את מה שזר לנו באחר, אנו נוטים להאשים ולסווג ל"בסדר" ו"לא בסדר", צודק או אשם ובכך אנו מנציחים את הדפוסים הפנימיים שלנו במקום להיפתח למה שסגור בתוכנו ורוצה להתפתח.
כמובן שהאחרים המשמעותיים הכי הרבה מדליקים את הטעינות הרגשית שלנו ואת התגובות הרגשיות של המוח העתיק שלנו...המוח הפרימיטיבי מניע את האגו..את התגובות ההישרדותיות..מעיר דברים לא מודעים מהעבר שלנו..במח העתיק אין מושג של זמן...למשל בזוגיות...
בכל פעם שאנחנו מאשימים את בן זוגנו, אנחנו לא מאפשרים לעצמנו להיפגש עם איזשהו כאב או צורך לא מסופק בתוכנו: לדוגמא, במקום להגיד - " אני זקוקה כרגע לתשומת לב " ולהתוודע לצורך שרוצה מענה בתוכנו , אנו נוטים לאומר "אתה מרוכז בעצמך ואגוצנטרי".
אנחנו נוטים לביקורת כדי לשחרר לחץ..אבל לא באמת מתבוננים פנימה בכדי לראות מה הצורך האמיתי שלנו שמבקש מענה...
ביקורת מבטאת בד"כ כעס- לעתים הוא מופנה החוצה כהאשמה או פנימה כלפי עצמינו..כאשמה.
מהי ביקורת?
ציפייה – אכזבה –תסכול- כעס- ביקורת.
למעשה מאחורי הביקורת...יש ציפייה לא ממומשת....יש צורך שמבקש מענה...

אך מה למעשה קורה ביחסים?
המציאות מורכבת יותר מאשר נרטיב (סיפור) שבו יש צד אחד שהוא "בסדר" והשני שהוא "לא בסדר".
לכל אחד יש תפיסת עולם, ערכים, נורמות, ניסיון חיים אחר ועל כן הוא חי בנרטיב אחר, כאשר לכל נרטיב יש הגיון מלא משלו. בתוך הנרטיב עצמו, כל אחד לגמרי צודק מתוך המקום והקונטקסט ממנו הוא מסתכל על העולם ועל כן ברוב המצבים שני הצדדים צודקים בו זמנית ואין אמת אחת נכונה יותר.

ועל כן..במצב של הקשבה מלאה, ניתן למצוא את ההיגיון הפנימי של הסיפור של כל אחד ביחסים ולאפשר דרך יצירתית לשני הסיפורים להתקיים בו זמנית.

הצעד הראשון בהבנת "הצדק" האינדיווידואלי וההיגיון בסיפור של כל אחד הוא יצירת נפרדות בין הסיפורים שלהם: נדרשת הקשבה שבה צד אחד משהה את עצמו ואת מעורבותו הרגשית ביחסים ואת הצורך שלו להיות צודק.
הקשבה נקייה, סקרנית ופתוחה תאפשר הכרות, הבנה וחמלה לתפיסת עולמו של האחר ובזמן אחר תתקיים הקשבה פתוחה לצד השני. ברגעים אלה מתרחשת אינטימיות נפשית וחיבור אמיתי ביחסים . זהו מקום של שלווה- כמו לחזור הביתה..
במקום הזה ישנה הבנה עמוקה שכל אחד עושה כמיטב יכולתו בכל רגע נתון, מתוך ההיגיון הפנימי של הסיפור שלו ומתוך תפיסת עולמו. על כן אין אשמה והאשמה - יש חמלה למציאות שמתוכה האדם מתנהל והתבוננות מעמיקה שמאפשרת למידה וצמיחה.

כמובן שישנה נטייה אישיותית – ישנם אנשים שנוטים להיות יותר במצב של האשמה החוצה- אלו אנשים כועסים ומאשימים את הסביבה בחוץ. יש להם קושי רב לראות את האחריות או התרומה שלהם בדינאמיקה של היחסים.
לעומתם ישנם כאלה ש"מתנדבים" לעתים קרובות לקחת את האשמה על עצמם. אלו נוטים להלקות את עצמם ולהרגיש שכל האחריות על מה שקרה נופלת על גבם. הם מפנים את הכעס פנימה.
בשני המקרים לא נעשית למידה עמוקה של הסיטואציה שתאפשר עם הזמן גדילה ולקיחת אחריות, במטרה לשנות את המציאות בעתיד. כאשר אנשים עסוקים בלהיות "בסדר" או "לא בסדר", ולא בהתבוננות וחקר הסיטואציה, הם מונעים מהמטען הרגשי של הכעס בתוכם, מה שמכביד על החשיבה ולא מותיר אותה צלולה ופנויה ללמידה.
רק ההבנה שכל אחד בנקודת זמן מסוימת פועל מתוך הידע והנתונים שיש לו, בקונטקסט רגשי, נפשי, אנרגטי ושכלי מסוים. הבנה זו יכולה לתרום לסליחה ולחמלה להיותנו עיוורים לעיתים כבני אדם אנושיים, מכאן מתחילה לקיחת האחריות והצמיחה אישית.
ההבדל בין ה"מאשימים" ל"לוקחי האשמה" טמון בדפוסי הקשר הראשוניים שלנו בילדות- כיצד פירשנו את מערכת היחסים שלנו עם הורינו, וכיצד תפסנו את עצמנו ביחס להורינו. יש אלו שנוטים להטיל את הסיבה על הסבל שהם חווים על הוריהם שלא דאגו להקל את סבלם או לחסוך אותו מהם, יש אלו שעושים אידיאליזציה של הוריהם ומאשימים את עצמם בהיותם לא מספיק טובים וראויים.

המציאות היא שגם הורינו וגם אנחנו עשינו לרוב כמיטב יכולתנו וידיעתנו בזמן נתון, אך לא תמיד יכולנו למנוע סבל שהרי הוא חלק מהקיום. יש לנו קושי לשאת את הסבל ובכדי להתמודד איתו אנו רוצים לפרוק אותו על מישהו. לצורך כך אנו מאשימים את הורינו או את בני זוגנו. אילו היינו מוכנים להתבונן בסבל ולראות כיצד הוא יכול להיות מורה עבורנו, היינו יכולים לאפשר לעצמנו ללמוד ממנו במקום להטיל אותו על אחרים, או להדחיק אותו בעצמנו.

התיקון הוא להפוך ביקורת או אשמה לחמלה והבנה של היותנו טבע אנושי ולחיות בסליחה ובשלום עם כל מה שקורה . לדוגמא: במקום לשפוט את בן זוגנו ולומר כי הוא עצלן ומתחמק ניתן לומר- אולי הוא עייף , טרוד ומתקשה עתה בעשייה. ייתכן ומאוחר יותר תהיה לו יותר אנרגיה שתאפשר לו יכולת לעשייה.

בעמדה של חוקר/ צופה שסקרן ללמוד ולהיפתח לדברים, נוצרת סלחנות שמאפשרת רווחה רגשית ופניות, שרואה את הסיטואציה כהווייתה ומכוונת את המציאות למקום חדש. וכפי שאמרנו בתחילה, מה שמאפשר להיות מאושרים היא המידה בה אנו חיים בשלום עם עצמנו ועם העולם- עם החמלה באה התבונה ואיתה האושר.
הזדמנויות כמו יום כיפור או טקסים אחרים..ימי הולדת ועוד...מאפשרים לנו לעצור...להתבונן פנימה ,לעשות חשבון נפש ולקחת אחריות.
אנחנו עוצרים את החשיבה האוטומטית והמותנית...ומסתכלים פנימה במערכת ההפעלה...ומחזירים את ההשלכות הביתה...
הסיפורים שלנו על אחרים...הפרשנויות שלנו והציפיות שלנו מהם גורמים לנו לכעוס עליהם ולסבול...
אז מי מאמלל אותנו ? האחרים...או החשיבה שלנו...? למעשה -הסיפורים שלנו!
כשאנחנו כועסים אנחנו מענישים את עצמינו...אנחנו הולכים נגד טבענו האמיתי שהוא : אהבה והרמוניה

אפשר לבדוק את זה בגוף...מה קורה שאנחנו כועסים...כווץ..רעל ביוכימי...מתחים...מחלות...אנרגיה חסומה..

הסליחה מאפשרת לנו לשחרר את עצמינו והאחרים..היחסים..הם רק אמצעים בדרך לעצמינו השלם והנקי.

כאשר התודעה עכורה..יש רעש בראש...כווץ בגוף..ומעטה על הלב
כשהלב חסום אין לנו יכולת לחוות את החיים..להתחבר...להרגיש...ואז אנחנו חיים מתוך קהות...חיים בהרדמה מלאה:
בלי להריח..לטעום..לשמוע..ולהתרגש כמו ילד
ועל כן הכלא האמיתי נמצא בתודעה שלנו
והמרפא גם הוא נמצא בתודעה שלנו

צריך לשחרר..להרפות..לסלוח..להתרכך...לרכך את הלב ולהרגיש שוב חיות-
סליחה לאחרים היא סליחה לעצמינו..סליחה לעצמינו..היא אהבה עצמית...אהבה עצמית זה שקט פנימי..זה שלום ושלמות...ואושר
והרי עם זה התחלנו..מי ייתן ונחיה בשלום והרמוניה עם כל היצורים החיים..

יום כיפור הזדמנות לכתוב מכתבי סליחה...לעצמי קודם...ולאחרים

נכתב ע"י: דאנה תבור, MSc פסיכותרפיסטית מוסמכת, מטפלת משפחתית וזוגית, מטפלת אימגו וCBT מרצה ומדריכה.

08/10/2016

אני מאמין :

קשה להאמין, אך במהותנו אנחנו כולנו אנשים שמחים, מאושרים ואוהבים...
מדוע איננו חווים זאת באופן גורף?!

כיוון שלאורך חיינו חווינו פחדים, חרדות וטראומות - נוצרו במוחנו מחשבות ורגשות שהפכו לנרטיבים (סיפורים) .

סיפורים אלה מטשטשים את תודעתנו ואת מהותנו האמיתית ומפריעים לנו בחיבור לרגע הזה ומונעים מאיתנו את השמחה הכרוכה בכך.

כולנו דומים בצורך שלנו בביטחון פיזי ונפשי .זהו הכרח כדי לחוות שקט ושלווה שיחזירו אותנו למהותנו האמיתית ,אך כולנו – מי יותר ומי פחות – כבולים בתוך סיפורי העבר ובדפוסי המחשבה הלא מודעים והמודעים.

דפוסים אלה והתניות העבר לא מאפשרים לנו את החופש לבחור והחירות לחיות את חיינו כפי שהיינו מייחלים.

עבודה טיפולית מאפשרת לימוד ומודעות לגבי אותם "כבלים" -פחדים, חרדות ודאגות לעתיד שלא מאפשרים לנו לשלוט בחיינו ולבצע את הבחירות הנכונות לנו.

עבודה טיפולית מאפשרת לנו "לראות" ולבחור במודעות לתת לחלקים "גבוהים" יותר במוחנו לנהל את חיינו (ולא כפי שאנו רגילים להתנהל - על פי התניות "המוח העתיק").

ככל שאנו מצלילים את התודעה, משתחררים מהסבל ומהתניות העבר, אנו מחזירים לעצמנו את "זכות הבחירה" ו"הרשות הנתונה" בחיינו -ביחסים שלנו עם עצמנו ועם הסביבה.

יותר חופש בתוך עצמנו מפנה מקום לשמחה, לתשוקה ולאהבה לחדור יותר ויותר לחיינו...והרי מהי באמת מטרתנו בחיים אם לא להיות יותר מאושרים?!

Address

שדרות ההשכלה 17א
Tel Aviv
6789036

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when דאנה תבור פסיכותרפיה וטיפול זוגי posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to דאנה תבור פסיכותרפיה וטיפול זוגי:

Share