24/09/2023
בשבועות האחרונים יצא לי לכתוב על א.נשים שהיו בכותרות, ולהראות שהאמירות וההתנהגות שלהם לא היו בהכרח תוצאה של אישיותם, אלא של כוחות קבוצתיים שפעלו עליהם. יצא לי לכתוב על ארי שמאי, רונה לי שמעון, וגם רודן אחד, שהאתר הרשמי שלו גורס שמעולם לא הלך לשירותים (מה שמסביר הרבה מהתנהגותו):
https://aylonslater.co.il/elementor-864/
היום מציינים 50 שנה לפרוץ מלחמת יום כיפור, אז מוסיף כאן את הזווית שלי (וגם אמירה על עילת הסבירות):
********
"ההפתעה הבאה עוד תגיע", קובע עיתון "הארץ", בהתייחסו למלחמת יום הכיפורים, שפרצה היום לפני כ – 50 שנה, "השאלה היא איך צה"ל נערך אליה".
רבות דובר על ההיבטים הקבוצתיים של אותו כשל נורא, ובעיקר על ה – "groupthink" – החשיבה הקבוצתית, שיצרה קול אחיד סביב לשולחן קבלת ההחלטות, ואולי אף הדרה של דעות סותרות, שאינן בקונצנזוס.
שלמה נקדימון כותב בספרו, "סבירות נמוכה", כי "קולו של ראש המוסד, צבי זמיר, שהיה מפקפק בהערכות הקיימות, לא נשמע בדיון הזה [ישיבת ממשלה ממש לפני המלחמה] ב – 3 באוקטובר. הוא לא השתתף בו. לימים קבל מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מרדכי גזית, על כך שראש המוסד או נציג מטעמו לא נטל חלק בדיון זה. זמיר פשוט לא הוזמן" (עמ' 73).
עד עתה כתבתי על דמויות בשר ודם, אך היום נדרשת התייחסות לדמות דמיונית, שתמחיש בצורה הטובה ביותר כיצד דחיית קולותיהם של "השונים" גוררת אחריה מחיר כבד מנשוא.
ב"שעת נעילה" המצויינת של כאן 11, מתוארת דמותו של אבינועם שפירא, חייל מודיעין המשרת במוצב קדמי ברמת הגולן בערב יום הכיפורים 1973 (ניתן לראות את הסדרה באתר "כאן").
אבינועם מוזר ולא-נורמטיבי ,החייל היחיד במוצב שאינו לובש מדים; כבר בשוט הראשון רואים אותו משחק עם קיפוד, חיית מחמד המהווה ככל הנראה את היצור הקרוב אליו ביותר. הוא "השונה", חריג ביחידת ההאזנות שבה הוא משרת, שהיא עצמה חריגה בנוף החיילים הקרביים האחרים במוצב. באיזשהו שלב מטיח בו מפקד המוצב: "אתה יודע, גם יחסית לחבר'ה שלך אתה מוזר".
אבינועם מנסה בכל דרך אפשרית לשכנע את כל מי שמוכן לשמוע שקורה משהו בצד הסורי. אך כולם סביבו מתעלמים מאזהרותיו. האם זה קשור לאישיותו הכפייתית והטורדנית? בוודאי. אך בנוסף, יש כאן דינמיקה קבוצתית עוצמתית ושכיחה ביותר: השונה, החריג, המוזר – קולו לא יישמע כמו קולותיהם של האחרים בקבוצה. במקרה של מלחמת יום הכיפורים, היה זה משגה הרה אסון. הקורא.ת נותר לתהות, אילו עוד קולות לא-קונצנזואליים מנסים להישמע בימים אלה , והאם הם לא נשמעים בשל האטימות הכה שגרתית ל"שונים" המשמיעים אותם.
ועוד משהו:
באמירה שהיא כמעט צופה פני עתיד ופני עילת הסבירות, מתאר נקדימון את הלך רוחה של ראש הממשלה גולדה מאיר: "לאחר המלחמה תחזור ראש הממשלה מוכת הצער ותאמר: "כולם אמרו בנוסח אחיד, "זה לא סביר שתהיה מלחמה. זה לא סביר!" אני לא יכולה מאז לשמוע את המילה סביר, וקשה לי להגדיר אותה. כל פעם שאני שומעת אותה עוברת בי צמרמורת" (עמ' 73).
מה שמראה כי כבר אז היתה הסבירות מושג חמקמק, ומהווה הזמנה – סוף סוף – להגדרתה המדוייקת, בכל תחומי החיים.
שליט צפון-קוריאה קים ג'ונג און סיים היום פגישת פסגה עם ולדימיר פוטין, פגישה שהיא חשובה לשניהם מכיוון שהם די מוקצים במדינות אחרות בעולם ולכן זקוקים יותר מתמיד זה לזה.
