26/07/2017
סביב גיל 20 המוות תפס חלק משמעותי במחשבות שלי.
המחשבות לא היו סביב רצון למות, אלא מה יקרה אם אמות ועד כמה הסובבים אותי הכירו אותי באמת.
שכבות ההגנה שעטפו אותי הגנו עליי מפני העולם, אבל גם חסמו ממנו את האפשרות לראות מי אני באמת.
הנטייה המינית (תקופת הארון), המחשבות שלי, הרגישות שלי, עוצמת האהבה שבי, וכיצד בעצם אני רואה את עצמי.
שכבות הגנה תמיד מדומות אצלי לטווס עטוף בפצפצים 😂 הפצפצים מגנים עליו שלא ייפצע, אבל רק כאשר יבחר להסיר אותם, יוכל לפרוש את זנבו המרהיב ולאפשר לעולם לגלות כמה יפה הוא באמת ❤
* * *
אתמול בבוקר עברתי באולם רובינא, להגיד תודה לאמיר. לא עליתי לבמה. בחרתי לשבת באולם הקר, שעוד היה חצי ריק, ולחשוב כמה סיפורים מופלאים זכינו לשמוע על אמיר. על הנתינה שלו, על האהבה שלו, על האיכפתיות ועל המעשים שלו ליצור שינוי בחברה בה אנו חיים, ממש עד לשניה האחרונה של חייו.
אחרי שזכה בחיים מחדש הוא עבר להילוך טורבו, האקטיביזם הגאה שלו עלה בעוד מספר דרגות, ולצידו הצטרף גם מאבק לזכויות חולי סרטן.
הוא לא התפרסם מהמאבקים שלו, אלא השתמש במפורסמות שלו במטרה לקדם את המאבקים.
* * *
הרבה זמן לא התעסקתי במה יגידו אחרי מותי.
במקום זאת בחרתי לחיות את החיים.
בחרתי להסיר את המסכות, להוריד מגננות ולאפשר לעצמי את המתנה של החופש, החופש לאהוב את עצמי והחופש לאפשר לעולם לראות מי אני.
תמיד יש אצלי טררם סביב יום ההולדת שלי, אולם השנה לא טרחתי לציין אותו, אפילו בקושי דיברתי עליו. לא התחשק לי להתעסק בזה.
36 זה מספר הזוי (מפחיד לי בכלל לרשום אותו). עם 35 הייתי סבבה לגמרי, אבל איך יכול להיות 36? אני הרי כל כולי ילד שאוהב לעשות שטויות, אחיינים שלי כבר שנים מתנשאים עליי שהם יותר בוגרים ממני 😋
אבל השנה זכיתי במיוחד.
זכיתי למספר ברכות שריגשו אותי יותר מהכל, ברכות שמה שנכתב בהן בעצם זה "אנחנו רואים אותך", אנחנו יודעים מי אתה באמת.
והמקום הזה שקיימת הלימה בין איך שאני רואה את עצמי לאיך שאחרים רואים אותי נעימה לי מאוד ☺
* * *
למעשים שלנו, למילים שלנו ולרגשות שלנו יש אדוות, מעגלים מעגלים שסובבים אותנו ומושפעים מהפעולות שלנו.
אמיר השאיר אדוות גדולות, גדולות מאוד.
אלו אדוות אתה מותיר אחריך? כמה זכית להשפיע לטובה על חייהם של אנשים? האם אתה חי כמו שהיית רוצה לחיות או שהזנב המרהיב שלך עדיין עטוף בפצפצים?
תודה רבה לכולכם על האהבה והשפע שהרעפתם עליי ביום שלי, שכמה שבחרתי להתעלם ממנו השנה, עדיין הפכתם אותו למאוד מיוחד ☺
מאחל לכולנו להשתחרר מעוד ועוד שכבות הגנה כי כמו פצפצים, בהתחלה זה באמת נחוץ כדי לספק הגנה, אבל הכיף האמיתי הוא לקחת את הפצפצים ולסובב אותם, לשמוע ולהרגיש איך כל הבלונים מתפוצצים, להשליך את זה הצידה ולהמשיך בחיים עם חיוך גדול 😀
תודה שאתם חלק מחיי 😘
אוהב
רועי ❤
