03/06/2026
את מפחדת לפגוש את עצמך דרך הילד שלך.
את זוכרת היטב כמה זה כאב כשהאותיות התבלבלו לך
כמה מתסכל זה היה לראות את כולם מצליחים בקלות,
בעוד שאת, נאלצת להילחם על כל מילה.
ועכשיו הילד שלך יושב מולך.
הוא קורא שלושה צלילים, ועד שהוא מגיע לצליל האחרון כבר שכח את הראשון.
המילה שוב לא מתחברת, הכאב הישן שלך מתעורר.
כי מה בסך הכול את רוצה?
שרכישת הקריאה תבוא לו בקלילות, שלא יצטרך לעבור את מה שאת עברת.
אז לפעמים, בלי לשים לב, את נמנעת.
נמנעת מלתרגל איתו.
נמנעת מלשבת לידו בזמן הקריאה.
נמנעת מלפגוש את הילדה שהיית דרך הילד שהוא היום.
אני רוצה להציע לך משהו אחר.
לא שיעור, לא חוברת, לא מאבק, רק חמש דקות ביום, ככה על הדרך.
ברכב, בדרך לבית הספר, תשאלי: "ילד שלי, במילה אוטו כמה צלילים יש?"
בדרך למקלחת תציעי לו, "ילד שלי, בוא נקפוץ את המילה מקלחת, כל צליל מקבל קפיצה. כמה צלילים ספרת?"
לפעמים הדרך לריפוי עוברת דווקא דרך המשחק.
והפעם, כשאת עוזרת לילד שלך לתרגל, אולי גם הילדה שבך תזכה לחוויה של הצלחה.
שנזכה לחוויות מרפאות, אנשים 🙂
