08/12/2025
לפני איזה חמש עשרה שנה בשנות תל-אביב שלי גרתי בדירת חדר ליד כיכר מסריק.
זה היה חדר לא גדול – עם מרצפות צהובות עם דוגמא – אבל נכנס בו הכל – כמו בדירת גמדים: מיטה ופינת עבודה, הספריה שלי, מטבחון קטן, מקלחת לא רעה, ואפילו ספה קטנה לאירוח.
מה שכן היה גדול בדירה הזאת זה החלון. הוא היה חלון שנפתח מהאמצע עם שתי דלתות זכוכית, שמאחוריהן תריס נגלל עם חוט, כמו של פעם.
שמתי לי אדניות על אדן החלון כדי שיהיה לי נעים ופורח בעיניים.
בימים ההם העסיקה את לבי איזו אהבה מסובכת, שכמו אהבות מסובכות – הפגישה את לבי עם מנעד רגשות, שחלק מהם היו גם רגשות של שקיעה.
אני זוכרת את אחד הבקרים הפחות מוצלחים אז, שבו התעוררתי ואמרתי לעצמי ככה: "עכשיו את פותחת חלון", כלומר ליטרלי פותחת את החלון הגדול בחדר שלי.
אז עשיתי את התנועה הזאת ופתחתי את החלון. הפרחים לכסנו אלי מבט, עם עלי הכותרת שלהם כלפי מטה, די כמו שאני הרגשתי בבוקר ההוא. אז נשמתי עמוק והשקיתי אותם, ושוב נשמתי עמוק, ומשם... פתחתי חלון גם בנפש שלי – לְמה שחשוב לי, לאיך שאני רוצה לפעול, ליכולת שלי להשפיע על הדברים ולבחור אחרת. זה היה רגע מכונן.
אני מספרת לכם את זה בגלל החלון. תחשבו איזה דבר נהדר זה חלון.
אתם יושבים בתוך מקום, ומתוכו – נגלה לכם אופק אל משהו אחר, אל חוץ אחר. אתם לא בתוך החוץ הזה – אבל אתם יכולים להשקיף אליו, לראות בו אפשרות.
אתם בתוך שקיעה נפשית או משבר או יאוש, ואז נפתח בתוככם חלון קטן – שאומר: "היי, יש אפשרות אחרת", וקורא לכם לפתוח אותו ולצעוד לכיוונה.
----
בשיר של לאה גולדברג "שלושה ימים" – היא מדברת על שלושה ימים שבהם עשתה את אותו הדבר בדיוק: הלכה לדפוק על שער של זולת שלא נענה לה. בלב המדבר היא דופקת על השער, לא נענית, הולכת לדפוק על שער אחר – לא נענית, ואז הולכת בשלישית לדפוק על שער נוסף. אחרי שלושה ימים היא כבר מבינה את מהלך העניינים ועושה תנועה שונה כל כך במהותה:
כבר לא פונה אל זולת נעדר או אדיש, אלא פונה אל כוחותיה שלה:
פותחת את הצוהר (!), ומתוך הצוהר הזה היא יכולה להבחין בים הכחול והיפה, לראות בו את משב הרוח, לא את טעם דמעותיה.
בקורס הדיגיטלי שלי "מלים כדי לנוע" השיר הזה - "שלושה ימים" הוא אחד השירים שאני מתייחסת אליהם בשעור שעוסק בצמיחה מתוך משבר ומציעה כתיבה באמצעותו – כדי להתבונן על משברי עבר, ועל היום הרביעי – שבו מתחילה התנועה הנפשית.
בכלל, המשגה שאני משתמשת בה היא הכתיבה עצמה כ"חלון" – כלומר כזאת שעוזרת לנו לזוז מתוך מצב נפשי של שקיעה, משבר, כאב – ולמצוא בתוכנו את האופק.
אם אתם רוצים לקבל אל המייל שלכם דוגמא מתוך הקורס הדיגיטלי לעבודה רגשית באמצעות כתיבה שאתם יכולים לעשות בעצמכם – של תנועה ממצב של חשכה רגשית למצב של פתיחת חלון לאופק - כתבו לי בתגובות או בהודעה פרטית את כתובת המייל שלכם – ותקבלו דוגמא מצולמת עם טקסט ומשימת כתיבה לפתיחת חלון אל אופק נפשי.
