ליאת הררי - הדרכת הורים בגישת אדלר

04/12/2019

אמא אני יכול לראות טלוויזיה – לא עכשיו!
אני יכול לאכול עוד ממתק – לא!
אני רוצה ללבוש את החולצה הזו- לא! תלבשי את זה

ואז הם מתעצבנים, בוכים, משכנעים ולפעמים גם מנסים בכוח.
ואנחנו?
הרבה פעמים מוותרים

אבא ואמא יקרים – כשאתם אומרים לא, אתם מתכוונים אליו?

לפעמים נדמה שאנחנו במירוץ ה"לא"
חשוב לנו לשמור על גבולות, ובכלל אם אפשר להימנע מעוד ממתק אז עדיף. אז אנחנו מנסים, ואומרים לא. נראה איך הם יגיבו. אם ממש אין לנו כוח להתמודד עם התגובה, אז אנחנו מוותרים.

אבל אז, כשאנחנו אומרים לא, ומתכוונים באמת, גם שם יש שכנועים.
כי אם הרבה פעמים אני אומרת לא ומוותרת, אז איך הם ידעו מתי זה באמת?

הורים יקרים,
רגע לפני שאתם אומרים לילד לא, רגע לפני הבכי והמאבק הבא
עצרו רגע, וחשבו
האם חשוב לי להגיד לא?
מה הערך שעומד מאחורי ה"לא"?
האם שכנוע או התעקשות מצד הילד יגרמו לי לוותר?
אם זה יגרום לי לוותר – אז כנראה שזה לא כזה חשוב.

לפעמים צריך לעצור את מירוץ הלא – כדי שיהיה אפשר להגיד לא במקומות שבאמת נדרש להגיד אותו.
בואו נבחר את הלא.
נגיד לא כשאנחנו מתכוונים לזה.
ואם בחרנו להגיד לא, נעמוד מאחוריו בעקביות ובנחישות.

זו הדרך לבסס סמכות הורית.
זו הדרך להחזיר למילה "לא!" את כבודה.
גם ביחסים בבית, וגם בחוץ.

שלכם,
ליאת

28/11/2019

מה אתם אומרים?
הייתם נותנים לה לצאת ככה מהבית?
# גיל שנתיים הנפלא
# סה"כ זה הגיוני
# בונה סטייל חדש
# אוברול ג'ינס (הפוך) על שמלה אדומה עם טייץ שחור ונעלי ספורט ורודות זו המילה האחרונה באופנה
# יום שגרתי אצלנו בבית

26/11/2019

"אימל'ה מי לקח את הילד שלי ומה נהיה ממנו??"
או במילים אחרות "ברוך הבא גיל שנתיים הנורא"😲

סביב גיל שנתיים-שלוש, הילדים שלנו הופכים כאילו ברגע אחד, מילדים חמודים, נחמדים ומשתפי פעולה לאנשים קטנים שבשנייה יכולים להוציא אותנו מדעתנו.
הם אומרים "לא" על כל דבר, רוצים לעשות ה-כ-ל לבד, מוחים באופן אקטיבי על מה שלא נראה להם, משתמשים בתחמושת קלה הכוללת נדנוד ובכי, ובהינף יד עוברים לתחמושת הקשה הכוללת השתטחויות, התקפי זעם וצרחות, לא משנה איפה ומי בסביבה.

הורים יקרים,
אם יש לכם בבית ילד באזור גיל שנתיים, הנה כמה דברים שיכולים לעזור:

✔️ קודם כל מפנימים שהמאבק הוא חלק חשוב בהתפתחות - אמרו לעצמכם שוב ושוב שההתנהגות הזאת לא מכוונת נגדכם, אלא בעדו. בדיוק ברגע זה הוא לומד על יכולותיו ומגבש את עצמאותו וזהותו. זו המשימה שלו בגיל הזה!
✔️ אפשרו בחירה בכל מקום שניתן- תנו לילד הזדמנות לבחור בין שתי חולצות, בין שני משחקים שהוא רוצה לקחת לגינה, מה למרוח בכריך וכו'. בגילו הצעיר בחירה בין שתי אפשרויות לגמרי מספקת. יותר מזה כבר יציף ויבלבל אותו.
✔️ הפכו אותו לאחראי, לא חשוב על מה - להחזיר את הגרביים למקום, לפנות את הצלחת, לכבות את הטלוויזיה, דברים שיהיה לו כיף לעשות ולהתגאות בהם. זה יצמצם את הצורך למאבק כוח על כל דבר
✔️ התאימו את הבית ואת סביבת הילד לרצונו להיות עצמאי - שימו את חפציו במקום נמוך, כדי שלא יזדקק לעזרתכם כדי להגיע אליהם או לסדר אותם. שימו מראש דברים שאסור לו לגעת בהם בשום אופן במקום גבוה, הלבישו אותו בבגדים שקל ללבוש ולפשוט לבד, ובחרו לו נעליים עם סקוצ'ים ולא עם שרוכים. ככה תייצרו עוד ועוד מקומות וסיטואציות שבהם הוא חווה את עצמאותו.
✔️ אמצו את שיטת ה"לבד-ביחד" - "אתה לא יכול לעלות לבד על הסולם הזה, אבל אתה יכול לעלות כשאימא מחזיקה אותך", "אני אחתוך את הלחם ואתה תחזיק את היד שלי"
✔️ נצלו הזדמנויות להסביר איך הדברים עובדים - במקרים שבהם הילד מתעקש לגעת בדברים (מתג של האור, לחצני הווליום שבשלט), במקום להרחיק, למדו אותו איך זה עובד היעזרו בו ואף הפכו אותו לאחראי על כך.
✔️ החליטו מראש על גבולות ברורים ועמדו עליהם בעקביות - המסר: מותר להרגיש כל דבר, אסור לבטא זאת בכל דרך. למשל, " מותר להגיד לאבא "אני כועס עליך", אסור להגיד לו "מטומטם"
✔️ הקפידו על משפטים שמסתיימים בנקודה - כל אות ומילה שנוסיף לקביעה, יהפכו את האמירה הבטוחה להססנית, כזו שמתייעצת עם הילד ומסתיימת בסימן שאלה. "אני לא מרשה לגעת בעציץ, כי אז החול יוצא החוצה ולא נעים לנו לגור בבית מלוכלך. נכון, מתוקי?" - הוא בדיוק משפט שמעודד פעוט בן שנתיים לגעת בעציץ, ולא להיפך.

זכרו, ככל שהבן או הבת שלכם יתנסו ביותר דברים וירגישו עצמאיים, תורמים ושייכים, כך יפחת הצורך שלהם להוכיח נפרדוּת וכוח, ההתנהגות תתמתן, וגיל שנתיים יהיה פחות נורא לכולם 🙂
ובינינו, אם נשים בצד את חוסר הסבלנות והרצון לתקתק, אין חמוד מילד שעומד מגובה שטיח ומתעקש "אני, אני , אני לבדדד!"

יש לכם טיפים נוספים?
רשמו בתגובות וכך תעזרו גם להורים אחרים.

שלכם,
ליאת

28/10/2019

ברוכה הבאה שגרה!
אחרי החופשות הארוכות, שבוע שעבר הייתה חזרה גנרלית מקוצרת, והשבוע שגרה מלאה (וגם שעון חורף, שזה קשוח כשלעצמו😬)
אבל לפעמים אחרי חופשה ארוכה קשה לילדים וגם לנו המבוגרים לחזור לשגרה.

אז הנה כמה טיפים להקל על החזרה של כולנו:

✔️חזרה ללו"ז רגוע יותר - צמצום הפעילויות, האטרקציות, זמן מסך והורדת כמות הגירויים אותם אפשרנו בחופשה

✔️יצירת שגרת שינה קבועה – קביעת והקפדה על שעות שינה של הילדים, כולל טקס שינה רוטיני (צחצוח שיניים, קריאת סיפור או שניים לקטנטנים. עם גדולים יותר הגבלת שעות החזרה הביתה, פרידה מהנייד לקראת הכניסה למיטה, הטענה שלו לא בחדר של הילד וכו')

✔️ ארגון וסידור של פינת/חדר משחקים או סביבת הלימודים – חללים מאורגנים יפחיתו גירויים. הסדר החיצוני יסייע בסדר פנימי והרגשה נעימה

✔️לדבר עם הילדים על חוויות יומיומיות הכוללות מפגש עם הגננת, סייעת, חברים, מורות ובכך ולחזק עבורם את המקום המוכר אליו חזרו.

✔️עם ילדי בית ספר הצעירים, ודאו שסיימו את כל מטלותיהם, מגיעים עם תלבושת כנדרש ואינם מתחילים בפער כלשהו.

✔️חוזרים להקפיד על שגרת אכילה, פחות חטיפים וחזרה להרגלים נכונים (להיערך עם קניות בהתאם ולא לשכוח דוגמא אישית).

✔️שגרה של ארוחה משפחתית היא כמובן מבורכת תמיד

זכרו, אנחנו בשבוע שבו סדר היום של כולנו משתנה דרמטית - הבנה ותשומת לב ראויים לכך יסייעו להם וגם לנו. אני ממליצה לשתף את הילדים בכל הטיפים האלה, ולתכנן יחד את החזרה לשגרה. שיח פתוח, הקשבה וגם מתן לגיטימציה לקושי לחזרה לשגרה - כל אלה יסייעו להתאקלמות מהירה יותר.

אפשר ורצוי גם להתרפק על חוויות החופש ולהיזכר איזה כיף היה ביחד, וגם להזכיר שכבר עוד מעט שבת, אז לגמרי אפשר לתכנן ולבחור מה בא לנו לעשות בשבת הקרובה שבה נהיה שוב כולנו ביחד.

אשמח לטיפים נוספים שלכם וגם לשיתופים.

חזל"ש מבורכת לכולנו
שלכם,
ליאת

07/08/2019

- כל הילדים משתתפים ונהנים במסיבה, למה רק אתה יושב לידי?
- כל הילדים אוכלים פירות, זה ממש טעים
- כל החברים שלך הולכים לחוגים, נרשום גם אותך
- אם לא תיתן לחברים שבאים אליך לשחק במשחקים שלך, הם לא ירצו לבוא אלייך יותר
- כשאני מבקשת ממך משהו, אתה לא תגיד לא!

ילד שלי, אני רק רוצה שיהיה לך טוב
שתהנה כמו כולם במסיבה
שתנסה לטעום מהפירות
שתירשם לחוג ויהיה לך תחביב
שתדע לשתף ולחלוק עם חברים
וגם תשתף פעולה בבית

ואתה, מה יכול להיות שהבנת?

שכדאי ורצוי שתהיה כמו כולם.
שאני רוצה ומצפה שתנהג כמו חברייך.
שאם כולם נהנים, אז גם אתה אמור להנות.
ואם כולם אוכלים פירות אז גם אתה תאכל.
ואם חבר מבקש משהו, אתה צריך להסכים כי אחרת הוא לא ירצה להיות חבר שלך יותר.
ושביחסים בינינו אין לך לגיטימציה להגיד לי לא.

אז מה אתה אמור לעשות, ילד שלי,
כשתגדל וחבר יציע לך לטעום אלכוהול?
או לנסות סיגריה?
או כשכולם צוחקים על ילד אחר?

הרי מצופה ממך להיות כמו כולם, והשריר של אמירת לא, לא כל כך מיומן אצלך.

ילד שלי,
אני רוצה שתהיה לך את היכולת להגיד לא.
את היכולת להציב גבול, ולהגיד זה לא מתאים לי.
שתוכל לעמוד איתן מול לחץ חברתי
מבלי לחוות אשמה או הרגשה שאתה לא בסדר.

וכדי שתוכל לעשות את כל אלה,
אתה צריך להתאמן
וזה יהיה כאן ועכשיו
והרבה פעמים מולי
וזה לא תמיד יהיה לי קל לראות אותך שונה
ולא תמיד יהיה פשוט לשחרר או לקבל ממך לא ולכבד אותו.

אבל אני מבינה שרק אם תתנסה על בשרך,
ותראה שאתה עדיין אהוב ומתקבל ללא תנאי,
גם כשאתה לא כמו כולם או אומר לא,
רק אז תוכל להרגיש בטוח
ותבין שזה בסדר להיות שונה
ולפעמים אפילו נדרש.

** מוקדש לאמהות בקבוצת ההורים שהושפעו מהאירועים של השבועות האחרונים, שבזכותן התעורר דיון האם ואיך מלמדים ילדים בני 3-4 כבר מעכשיו להגיד לא ולעמוד מול לחץ חברתי**

אשמח לשיתופים🙏

שלכם,
ליאת

03/08/2019

השבוע הסתיימה קבוצת ההורים שהנחתי בשלושת החודשים האחרונים.
ההתרגשות, תחושת הסיפוק, השינויים בבתים והמילים הנוגעות ממפגש הסיום שהמשיכו להגיע לאורך השבוע ליוו ועטפו את מיתרי הלב⁦❣️⁩
והמילה היחידה שעולה לי בראש היא תודה.
פשוט, תודה🙏
Liat Harari Kohavi

31/07/2019

בכל פעם שאנחנו נכנסים לחנות זה קורה.
דני משתולל כשהוא רואה את הצעצועים.
הוא מתלהב, מתחיל לקפוץ מדבר לדבר ורוצה בעצם כמעט כל דבר שהוא רואה.
אני מוצאת את עצמי משכנעת, כועסת, לפעמים נאלצת לקנות, אבל לרוב זה מסתיים בבכי כשאני ממש נאלצת לגרור אותו משם, ו"מבטיחה" לו ולעצמי שלחנות צעצועים הוא לא יכנס יותר!

נשמע מוכר?

לפעמים נדמה שניסינו הכל – להסביר, לשכנע, להתעלם, לשלול להטיף, לאיים להעניש ושום דבר לא עוזר. ברגעים האלה כשאנחנו מנסים בכל דרך אפשרית להפסיק את הבקשות או התלונות "הבלתי הגיוניות" של הילד שלנו, נדמה שכעסנו עליו רק הולך וגובר והוא מבחינתו רק מוסיף ומתעקש.

מה דעתכם לנסות ברגעים, שנראים הכי נפיצים, לעשות את הבלתי צפוי?
במקום הסברים והיגיון לגייס אמפתיה, ולהשתמש בדימיון וביצירתיות?

דמיינו את עצמכם נכנסים למקום ענק שיש בו את כל הדברים שאתם הכי אוהבים (מה זה יהיה? איפור? נעליים? גאד'טים? מכוניות?) – ובא לכם לקנות את הכלללל! ויהיה מישהו לידכם שיגיד "אין לנו כסף לזה", "יש לך כבר בבית", "כל דבר שאתה רואה אתה רוצה", "אתה מתנהג כמו ילד קטן שלא יודע לעצור" "יותר אני לא מביא אותך לכאן!!"– איך זה יגרום לכם להרגיש?
עכשיו דמיינו מישהו שיגיד לכם "וואו איך אתה מתלהב" "רואים שאתה ממש אוהב את זה" "זה נראה ממש מעניין" "תצלם/תעשה רשימה ותחזור לקנות את זה כשתוכל" – מרגישים בהבדל? העצירה הזו, להבין את נקודת המבט של הילד מסייעת לנו לגייס אמפתיה ומסייעת פלאים להפחתת הכעס.

איך תראה תגובה יצירתית?
ובכן, ברגע הזה שהילד שלכם מגיע לגן עדן של צעצועים ונדמה שהוא רוצה את כל מה שבא ליד, במקום לשכנע אותו עד כמה הוא לא צריך את זה, ולנהל מאבק שבו אתם מסרבים בכל תוקף לקנות לו, תעשו את הבלתי צפוי - תוציאו דף ועט ותתחילו לרשום את "רשימת המשאלות" שלו!
במקום לבטל או לבקר את הרצון שלו, תראו לו שאתם מבינים עד כמה הוא רוצה את זה. הוא כהרגלו ירוץ ממדף למדף ויצביע על כל הדברים שהיה רוצה, ואתם פשוט תקשיבו ותעשו רשימה. במקום להיות "אחד נגד השני" אתם מתגייסים לטובתו ומשתפים פעולה. הרשימה הזאת תוכיח, שלא זאת בלבד שחשוב לכם מה הוא רוצה/אוהב, אלא אכפת לכם מספיק כדי לרשום את זה.
כשתחזרו הביתה (וגם תוך כדי הביקור בחנות) תעודדו את הילד על ההתלהבות, על הרשימה המגוונת שהכין (שתהיה לכם שימושית מאוד בימי הולדת, חגים ואירועים מיוחדים!) ועל הסבלנות שיש לו לחכות ליום ההולדת. תצטרפו לציפייה שלו "וואוו איך אני מחכה כבר ליום ההולדת שלך".
אתם יכולים לתת לו להציץ ברשימה, כדי שיבדוק בעצמו האם באמת הוא רוצה הכל? על מה אפשר לוותר? אפשר גם להוסיף מחירים, לדרג לפי סדר חשיבות ולפתוח לוח שנה כדי לבדוק מה האירוע הכי קרוב.

הורים יקרים,
זכרו, דווקא במקומות שנראה שהצבת גבול נוקשה ומאבק עם הילד זה הפתרון, יצירתיות והצטרפות (לשם הובלה) יכולים לשנות לגמרי את התמונה. זה ייתן לכם אפשרות ללמד ערכים אבל בלי לוותר לרגע על היחסים.

שלכם,
ליאת.

29/07/2019

הבוקר קמתי, התארגנו לגן, והיה בא לי שוקולד...
ואת אמרת שלא אוכלים שוקולד בבוקר.
ואני התעצבנתי, וכעסתי, ובכיתי, וניסיתי לקחת שוקולד.
וגם את התעצבנת ואמרת שאני ממש עקשן, ולא מקשיב למה שאומרים לי, ולמה אני חייב להתחיל ככה את הבוקר ולהרוס לך את כל היום.
וככה יצאנו מהבית. כשהגענו לגן ראיתי את עופרי, ורצתי אליו, והתחלנו לשחק וצחקתי וגם נתתי לך נשיקה וחיבוק כשהלכת.

מכירים את זה?
רגע אחד הם מתעקשים, מתעצבנים, בוכים בכי מר בקולי קולות, וכעבור דקות הם שם משחקים וצוחקים. איכשהו נדמה שהם שוכחים מאוד מהר, מתגברים וחוזרים לשגרה.

ואנחנו? הרבה פעמים נשארים עם הכעס. מותשים, לא מבינים על מה הייתה המהומה ולמה הוא היה צריך כל כך להתעקש ולכעוס ולבכות. ולפעמים אנחנו אומרים לו "אז בשביל מה היית צריך לבכות כל כך הרבה?" "זה היה שווה את זה?" "אני מקווה שתלמד לפעם הבאה!" או אולי נמנעים בכלל מלהגיד משהו "כדי לא להזכיר לו".

הורים יקרים,
אני רוצה להציע לכם לנצל את ההזדמנות, ובכל פעם שקשה, דווקא אז, לנסות ולמצוא את נקודות האור, ולהאיר אותן לילד -
"ראיתי כמה היה לך קשה, והתגברת!"
"הצלחת להרגיע את עצמך"
"אתה יכול להיות גאה בעצמך".

זכרו, אנחנו המשקפיים שדרכם הילד לומד על עצמו ועל היכולות שלו. אל תשכחו לספר לו על היכולת שלו להתמודד ולהתגבר כשקשה לו. על היכולת שלו להסתכל על חצי הכוס המלאה, על האופטימיות שבו ועל היכולת שלו לחזור לשגרה, ולצחוק ולשחק, גם אם לפני כמה רגעים היה לו מאוד קשה. אם תתנו הד ליכולות המופלאות האלה, תעוררו אצלו (ואצלכם) את המודעות לקיומן, ואז הוא יוכל להשתמש בהן. בשגרה, וגם כשנהיה קשה.

גם אנחנו היינו פעם ילדים, וידענו להתגבר, ולסלוח ולשכוח יחסית בקלות.
דברים היו יכולים להיות פשוטים יותר, אם היינו מצליחים לשמור על היכולות "הילדותיות" האלה...

שלכם,
ליאת.

25/07/2019

"למה הוא לא מקשיב לי????"

הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מבקשים כל דבר כמה וכמה פעמים ומרגישים שהילדים פשוט לא מקשיבים. הם מתעלמים או שמסרבים לעשות פעולות יומיומיות פשוטות, ואז נדמה שאנחנו כל היום במאבק.

אם אתם מרגישים ככה, אני מזמינה אתכם לבדוק את הדרך בה אתם מבקשים. במירוץ היומיום וכדי להספיק את המטלות הרבות יוצא לנו הרבה פעמים לדבר בפקודות – "לך להתקלח!", "תסדר את החדר", "בוא לאכול!", "תצחצח שיניים", "תתלבש עכשיו!"

ועכשיו אני שואלת אתכם -
אצל מי מתעורר החשק לציית כשפוקדים עליו❓

הרבה פעמים הילדים מביעים בהתנהגותם התנגדות לדרך ולא לערך - הם בעד סדר יום, אבל נגד זה שפוקדים עליהם לבצע כאן ועכשיו. הם נגד זה שדורשים מהם להפסיק עכשיו ומיד את הצפייה בטלוויזיה ונגד זה שמרימים אותם בכוחניות ומכניסים אותם להתקלח. התנגדותם היא לחוסר אורך הרוח, לצעקות לאיומים, ולאו דווקא לדבר אותו אנחנו מבקשים.

שימו לב! ילדים רוצים ובעיקר צריכים לישון/לאכול/לעשות פיפי – ודווקא על זה המאבקים הכי גדולים במשפחות. אנחנו מנהיגי הבית והשאיפה שלנו *לא* צריכה להיות שהילד יציית לבקשות שלנו כאן ועכשיו, אלא ישתף פעולה ויפנים ערכים לטובתו ולמען סדר יום תקין והתפתחות בריאה. יש הבדל משמעותי בין השניים.

אז מה עושים?
עצרו לחשוב איך לרתום את הילדים, בצעו תהליכי רציונליזציה, תיווך מציאות ותיאום ציפיות (לא בזמן שכבר צריך להיכנס להתקלח או ללכת לישון – כי אז זו תהיה תשומת לב שרק תגדיל את חוסר שיתוף פעולה). עשו זאת בזמן שלום, בשיחה שאתם יוזמים, שבה אתם מתווכים את הערך ואת ההיגיון ונותנים לדבר משמעות חיובית שהיא לטובת הילד. לדוגמא בשינה – אתה צובר אנרגיות, המוח שלך מתפתח והגוף גדל ומתחזק, מחר תהיה ערני, הגוף שלך זקוק לזה וכו'. תנסו לברר עם מה ולמה קשה לו לשתף פעולה, ולמצוא ביחד פתרונות יצירתיים (תוך שאתם מאפשרים לו בחירה במידת האפשר - לדוגמא: חייבים לישון, אבל אתה יכול לבחור איזה ספר לקרוא לפני, איזה פג'ימה ללבוש והאם לישון עם בובה לידך). במקום שזה יהיה אני כהורה נאבק מולך כדי שתלך לישון, זה אני ואתה אל מול הצורך הפיזיולוגי שלך בשעות שינה, ומה יקל עלייך לעשות זאת.

אין נוסחאות קסם וכנראה שנצטרך לוותר על הפנטזיה שכל מה שנרצה יקרה כאן ועכשיו. הדרך שאני מציעה היא לא הקלה ביותר בטווח הקצר והיא מצריכה סבלנות ועבודה. בינינו, לפעמים יותר קל בגיל 3 פשוט לקחת אותו ולהכניס אותו להתקלח. אבל מה יהיה בגיל 7? או בגיל 11? 16?

הדרך "הקלה" בטווח הקצר הופכת להיות קשה הרבה יותר כשהם גדלים ויש להם יותר כוח והם עומדים על זכותם לעשות מה שהם רוצים.

**ואז מה נעשה? נמשיך לרוץ אחריהם ולהכריח?**

התפקיד שלנו הוא לגדל ילדים שפועלים מתוך מוטיבציה פנימית ובלי "שוטר חיצוני" שיפעיל אותם כל הזמן. התפקיד שלנו הוא לטפח את היכולת שלהם להקשיב לעצמם, לסביבה ולצורכי השעה, ולהתנהל באחריות ובעצמאות – את כל אלה משיגים בהתנהגות מכבדת ובדיבור בגובה העיניים ולא בפקודות או בכוחניות.

זכרו, ככל שהיחסים עם הילדים יהיו טובים, כך יגדל הסיכוי שישתפו פעולה, יקשיבו לנו ויפנימו את הערכים שאנחנו מציעים להם.

הגיוני?– כן!
קל לביצוע? – לא תמיד. לפעמים אפילו ממש קשה!
אפשרי –כן!
משתלם ללמוד ולתרגל איך לעשות את זה ? – לדעתי, הכי בעולם⁦❤️⁩

שלכם,
ליאת
Liat Harari Kohavi

14/07/2019

עכשיו זה גם הוכח מדעית😊

אני כל כך שמח שאמא שלי הכריחה אותי לעשות מטלות כשהייתי ילד.

11/07/2019

"אני לא רוצה", "אני לבד!", "לא בא לי לישון" "לא רוצה להתקלח" ואז נשכב על הרצפה, רוקע ברגליים ובוכה בקולי קולות.

מכירים את זה?
התנהגות שמאוד אופיינית לגיל שנתיים- שלוש. כאילו ביום אחד הילד הפך ממתוק, נוח ומשתף פעולה, לפעוט דעתן, שעל כל דבר אומר לא, ולא מהסס לרגע למחות באופן אקטיבי (וממש לא משנה לו אם זה בבית או בחוץ).

המשימה הפסיכולוגית של ילד בגילאים הללו היא לפתח את הזהות העצמית שהיא נפרדת משל הוריו – לפתח עצמאות, דעות משל עצמו, יכולות וביטחון. אבל כשמולנו עומד ילד שמסרב לשתף פעולה, צועק, בוכה, משתטח לא פשוט לנו להתמודד עם זה.

המחשבות שקופצות לנו ברגעים האלה כשזה קורה הן:
אוף, עוד פעם? 🤦‍♀️
למה הוא חייב להתעקש על כל דבר? 😬
הוא עושה לי דווקא! 😟
הוא הולך להרוס לי את הערב! 😢
אין לי כוח לזה!!!😤

איזה רגש מתעורר מתוך המחשבות הללו?
כעס, תסכול, חוסר אונים.
מתוך הרגשות האלו, לא יכולה לצאת תגובה מאופקת, ואנחנו מגיבים בהתאם - מתפרצים, צועקים, בינינו, הרבה פעמים בצורה ממש לא פרופורציונאלית.

הורים יקרים,
אני רוצה להציע לכם מחשבות אחרות לרגעים האלה:
👈"המאבק" הזה שהוא מנהל עכשיו, הוא חלק בהתפתחות שלו.
👈חשוב לו להחליט על עצמו כדי להרגיש עצמאי ועומד בזכות עצמו
👈בדיוק ברגע זה הוא לומד ומתאמן לעמוד על שלו, לבחור מה מתאים לו, להחליט.
👈ילד צייתן או "זורם" עלול גם לזרום בהמשך עם כל לחץ חברתי שיופעל וכל סיגריה או סם שיוצע לו. אני רוצה ילד שידע לעמוד על שלו, יופי שהוא מתאמן על זה!
👈זה לא נגדי זה בעדו!

שימו לב! אני לא אומרת לכם לשנות פרשנות כדי להסכים עם הילד על כל דבר או להימנע מעימות או הצבת גבולות. אלא אני מציעה לכם לעצור ולהשתמש בכלי של הרחבת פרשנות, כדי לגייס הבנה ואמפתיה ולהגיב ממקום רגשי מאוזן. הרחבת הפרשנות עוזרת לנו להימנע, או לפחות להפחית, את כל המקומות האלה שאנחנו מאבדים עשתונות, ומגיבים מתוך כעס בצורה חסרת פרופורציות (ואז ממש מתחרטים על זה).

זכרו, בשורה התחתונה אנחנו לא מגיבים למה שהילד עושה, אלא למחשבות שמתעוררות בנו ברגע שהוא עושה זאת. בואו נדאג לגייס מחשבות שיעוררו בנו הבנה ואמפתיה במקום מחשבות שיעוררו כעס וחוסר אונים. זה יקל עלינו מאוד להגיע רגועים ובשליטה לסיטואציה, ולהציב גבולות ברורים כשנדרש.

שלכם,
ליאת

04/07/2019

צוהר קטן לחלק ממה שמתרחש בקבוצת הורים
***********************************************
❣️"החלטתי עם עצמי שבכל פעם שהילדה מתחילה לבכות אני אשאל אותה 4 שאלות שהתשובה עליהן תהיה כן , לדוגמא: קשה לך? את ממש רוצה גלידה? את אוהבת גלידה וורודה? בפעם הבאה שנהיה בגלידריה נקנה לך?
איכשהו זה עוזר. היא כנראה מרגישה שאני מבינה אותה, אני גם הרבה יותר רגועה כי עסוקה בלחשוב על שאלות, ואיכשהו זה עובר.
ככה בכל פעם שאני רואה שקשה לה אני שואלת 4 שאלות שהתשובה עליהן כן"

❣️"בדרך להורים שלי, הבן שלי שאל איך אני יודע את הדרך. במקום לענות לו, שאלתי אותו לאן צריך לפנות עכשיו, וככה עוד פניה ועוד פניה, עד שהגענו. ואז שאלתי אותו – איך אתה יודע את הדרך לסבתא? והוא ענה: "אני זוכר, כי נסענו לשם כבר המון פעמים"

❣️"הגעתי סביב קשיי שינה גדולים עם הבת שלי, והקורס נתן לי דחיפה ממש חזקה להתמודד עם העניין של השינה. הייתה התקדמות שלא הייתי יכולה לדמיין אותה".

⁦❣️⁩"אני מבינה היום שכשהבת שלי בוכה או מתעקשת היא לא עושה נגדי. זה מאפשר לי להגיע הרבה פחות עצבנית לסיטואציה, ולהגיב אחרת".

⁦❣️⁩"הלמידה הכי משמעותית שלי היא שכשאני משחררת ושמה דגש על הדברים המוצלחים הרבה לחץ משתחרר מסביב".

⁦❣️⁩"התנהגות שמקבלת המון תשומת לב - גדלה. התחיל להיות עניין סביב הכניסה לרכב. הבת שלי התעקשה שרוצה לבד, אבל הייתה נכנסת ולא מתיישבת בכסא – עוברת לשבת מקדימה, מתחילה לשחק. אחרי כמה מפגשים פתאום הבנתי שזה נהיה הדבר, והוא סתם נהיה "דבר" כי פשוט הערנו ונתנו לזה המון תשומת לב בזמן שזה קרה. החלטתי לדבר איתה מראש בזמן שקט (שבבוקר אנחנו מאוד ממהרים ולכן כולם נכנסים לרכב מהר וביקשתי ממנה להזדרז ולעזור לנו). בפועל נתתי לה להיכנס לבד ואחרי פעם פעמיים זה נפתר".

השבוע עצרנו להתבוננות על הבתים של כל אחד ואחת מההורים בקבוצת ההורים. ביקשתי מהם שיבחרו נושא אחד☝️ שהם מרגישים שממש הפנימו ואיפשר להם לעשות שינוי בבית. אלה רק כמה דוגמאות ממה שאמרו. הם דיברו גם על הקשבה לקול פנימי, איפוק, פחות התפרצויות, חינוך בזמן שלום, מתן בחירה לילד, דיבור בגובה עיניים ועוד. היה מרתק לשמוע את הפרשנות שלהם ואיך בדרכים יצירתיות הם מיישמים את הכלים והתפיסות בסיטואציות יומיומיות שגרתיות. זה היה רק משוב אמצע 😊

התרגשתי לראות קבוצה של הורים שהתחילו להקשיב, לשתף, לעודד, להתמקד בחיובי וע"י כך מתמודדים ממקום אחר עם הקשיים ובעיקר מגדילים את רגעי הנחת בהורות ובמשפחה שלהם. אחת האמהות בקבוצה קראה לזה Delightful moments ✨💖

מה עוד נותר לי להגיד?

נחת וזכות ענקית ללוות אותם במסע הזה🙏
אני כבר מצפה לפגוש את חבורת ההורים המופלאה הזו שוב ביום ראשון.
שיהיה אחלה סופ"ש.

שלכם,
ליאת
Liat Harari Kohavi