BeeGreen כוורות דבורים

17/09/2026

10/09/2026

הדבש של ראש השנה

בערב ראש השנה מונחת על השולחן קערית דבש ולידה תפוחים, ואנחנו טובלים ומבקשים שנה טובה ומתוקה. המראה הזה מרגיש כל כך מוכר, שכמעט מתבקש לדמיין אותו גם על שולחנם של אבותינו לפני אלפי שנים. אבל כשחוזרים למקורות, מגלים שהמילה דבש לא תמיד התכוונה למה שיש לנו היום בצנצנת.

הדבש שבפסוק ״ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש״ מזוהה במסורת עם התמרים. לא מתיקות שהדבורים אספו מהפרחים, אלא מתיקות של פרי. במקומות אחרים במקרא מופיע גם דבש דבורים, כמו בסיפור שמשון שהוציא דבש מגוויית האריה, אבל עצם האפשרות לקרוא לתמרים ולמתיקות שלהם ״דבש״ פותחת לרגע תמונה אחרת של הארץ ושל שולחן החג.

מבחינה חקלאית, החיבור הזה מרגיש טבעי מאוד. התמרים היו מקור חשוב למתיקות, נאכלו טריים או יבשים, ומהם גם הפיקו דבש תמרים, הסילאן שאנחנו מכירים היום. וראש השנה מגיע בתקופת הגדיד, כשהתמרים מבשילים על העצים ואוספים לתוכם את המתיקות של הקיץ. כשמסתכלים על החג מתוך הנוף המקומי, קל להבין איך התמר מוצא את מקומו על השולחן, לא רק כסמל אלא פשוט כפרי של העונה.

ופה נכנסת גם ההסתכלות שלנו כדבוראים. אם ראש השנה פוגש את התמרים בסוף הקיץ, שבועות פוגש את סוף האביב, אחרי תקופת הפריחה הגדולה ובסמוך לרדיית דבש האביב. אחרי חודשים שבהם הדבורים יוצאות מהכוורת וחוזרות עם צוף, מגיע הזמן לפתוח את החלות ולפגוש את מה שנאסף בהן. במובן הזה, יש משהו טבעי בעינינו בחיבור בין שבועות לדבש דבורים, ובין ראש השנה לדבש תמרים.

זו לא חלוקה מחייבת בין החגים, וגם לא טענה שכך בדיוק נוצרו המנהגים. זו דרך שלנו לקרוא את העונות. בראש השנה, המתיקות מגיעה מפרי שהבשיל לאורך הקיץ. בשבועות, אפשר לחשוב על המתיקות שנאספה מפרחי האביב. שתי דרכים שונות שבהן הארץ נותנת מתוק, וכל אחת מהן מספרת משהו על הזמן שבו אנחנו נמצאים.

המנהג המוכר של תפוח בדבש מתועד באשכנז כבר בימי הביניים. היום הוא מלווה את שולחן החג של רבים מאיתנו, והדבש בקערית הוא בדרך כלל דבש דבורים.

ואולי השנה אפשר להניח על שולחן החג שתי קעריות, אחת של דבש דבורים ואחת של דבש תמרים. לא כדי להחליט איזה מהם נכון יותר, אלא כדי לתת מקום לשניהם. לדבש שמלווה היום את טבילת התפוח, ולמתיקות התמרים המזוהה במסורת עם הדבש שבשבעת המינים.

בעינינו, יש בזה חיבור יפה בין שתי מסורות של מתיקות. האחת מגיעה מהפריחה ומעבודת הדבורים, והשנייה מהפרי שמבשיל עכשיו על הדקלים. על שולחן אחד נפגשים האביב שכבר נאסף לצנצנת והקיץ שמגיע אל הגדיד, ואנחנו יכולים לטעום משניהם ולבקש את אותה הבקשה, שתהיה שנה טובה ומתוקה.

30/08/2026

ראש השנה מתקרב, אבל אם חוזרים רגע אחורה לתורה, מגלים שזה בכלל לא נקרא שם ראש השנה. א׳ בתשרי הוא היום הראשון של החודש השביעי, והתורה קוראת לו פשוט יום תרועה, ובמקום אחר אפילו זכרון תרועה.

וזה מעניין, כי התורה לא ממש מסבירה מה קרה ביום הזה או מה בדיוק אנחנו אמורים לחגוג. אין סיפור כמו בפסח, אין איזה אירוע היסטורי ברור, יש פשוט יום שעוצרים בו ומשמיעים תרועה.

ותרועה במקרא היא לא סתם קול של שופר כמו שאנחנו רגילים לחשוב עליה היום. זה קול שמכריז שמשהו קורה, קול של התכנסות, של יציאה לדרך, של שינוי, ולפעמים גם של מלכות. משהו בסדר הקיים עומד להשתנות, ומשמיעים לזה קול.

ופה קשה לנו, בתור דבוראים, לא לחשוב על המלכה.

כי דווקא בסתיו אפשר לראות לפעמים בכוורת תהליך שנקרא Supersedure — החלפת מלכה שקטה.

הדבורים מחליטות שהמלכה הקיימת כבר לא מתאימה להמשך. אולי היא מזדקנת, אולי ההטלה שלה נחלשת, ואולי משהו בתפקוד שלה כבר לא מספיק טוב לכוורת. הן מתחילות לגדל מלכה חדשה, לפעמים כשהמלכה הישנה עדיין חיה ואפילו עדיין מטילה.

ובתוך תהליך של החלפת מלכה אפשר לפעמים ממש לשמוע את השינוי.

מלכה צעירה שבקעה משמיעה קול חד שנקרא Queen Piping, ומלכות שעוד נמצאות בתוך התאים שלהן יכולות לענות לה. מן תרועה קטנה בתוך הכוורת שמודיעה: משהו במלכות עומד להשתנות.

לפעמים שתי המלכות יחיו זו לצד זו לזמן מסוים, ולפעמים הפועלות ממש הורגות את המלכה הישנה. אחת הדרכים שבהן זה קורה נקראת Queen Balling - הדבורים מקיפות את המלכה בכדור צפוף עד שהיא מתה.

וזה אולי אחד הדברים הכי מעניינים בכוורת: למרות שאנחנו קוראים לה ״מלכה״, היא לא באמת שולטת בכולן. במובן מסוים, הכוורת היא זו שבוחרת אם המלכה שלה עדיין מתאימה לה, אם להמשיך איתה או להחליף אותה.

ואולי מהמקום הזה מעניין לחשוב גם עלינו.

לאו דווקא שבראש השנה אנחנו צריכים להחליף הכול ולהתחיל מחדש, אלא אולי לעצור ולהיזכר מה בחרנו שימלוך עלינו עד עכשיו. איזו דרך בחרנו, מה ניהל אותנו, למה נתנו מקום, זמן ואנרגיה, ומה צמח מתוך הבחירה הזאת.

ואז לשאול אם אנחנו עדיין בוחרים בזה.

וזה יושב יפה דווקא על הזמן החקלאי שבו היום הזה מגיע. אנחנו בסוף הקיץ, בתוך תקופת האסיף. הבציר, התאנים, הרימונים, הגדיד של התמרים, והרבה מהפירות של השנה כבר נמצאים מול העיניים שלנו, גם אם האסיף עצמו עוד לא הסתיים לגמרי. אפשר כבר לראות מה יצא ממה שנזרע קודם, וסוכות שמגיע שבועיים אחר כך נקרא בתורה ממש חג האסיף בצאת השנה.

אחרי האסיף מתחילים כבר להסתכל לכיוון המחזור הבא. האדמה אחרי הקיץ קשה ויבשה, וצריך את הגשמים הראשונים כדי לרכך אותה, לחרוש ולהתחיל לזרוע מחדש. אבל הזריעה היא כבר תוצאה של הבחירה שנעשתה קודם. מה שנבחר למלוך הוא גם מה שיקבע במה נשקיע, למה ניתן מקום, מה נטפח ומה בסוף נזרע.

ואולי זה מה שיפה ב״זכרון תרועה״ בשבילנו. לעצור רגע כשהפירות כבר מתחילים להיות מול העיניים, להיזכר בדרך שבחרנו ובמה שמלך עלינו עד עכשיו, ולשאול אם אנחנו בוחרים בזה מחדש.

כמו בכוורת, אפשר להמשיך עם אותה מלכות. ואפשר גם להחליט שהגיע הזמן לשנות.

ומה שנבחר שימלוך עכשיו, ישפיע אחר כך על כל מה שנזרע ויצמח.

25/08/2026

אנחנו מגיעים ל״חלומות איטליה״ של נתנאלה.

אז לכבוד היריד, הנה סיפור קטן על איטליה, דבורים ודבש.

מה הקשר בין איטליה לדבורים?

יש משהו באיטליה שתמיד גורם לזמן להתנהג קצת אחרת. אולי אלה הכפרים הקטנים, אולי השולחנות שנשארים ערוכים הרבה אחרי שסיימו לאכול, אולי מטעי הזיתים והכרמים, ואולי פשוט התחושה שלא כל דבר בחיים צריך לקרות מהר.

באלברובלו שבפוליה רואים את זה אפילו בנוף. בין עצי הזית עומדים ה־Trulli, בתי האבן הלבנים העתיקים עם הגגות החרוטיים, שמרחוק מזכירים קצת כוורות. יש בהם משהו שמספר יפה את איטליה שאנחנו אוהבים: חומרי גלם טובים, עבודה בידיים, מסורת שעוברת מדור לדור והרבה סבלנות.

אז מה הקשר בין איטליה לדבורים?

הדבורים שלנו איטלקיות.

הדבורה האיטלקית היא אחת מדבורי הדבש הנפוצות בעולם, בין היתר בזכות האופי הרגוע יחסית שלה והיכולת שלה לבנות משפחות גדולות ולאסוף הרבה צוף. במשך דורות דבוראים בחרו וטיפחו את התכונות האלה, וכך נוצרה דבורה שנעים יחסית לעבוד לצידה.

אבל לא צריך להבין בדבורים כדי להבין את הדבר שאנחנו הכי אוהבים בהן. כוורת היא מקום שעובדים בו בלי סוף, אבל כשעומדים ליד כוורת רגועה אין תחושה של לחץ. הדבורים יוצאות וחוזרות, אוספות צוף ואבקה, מטפלות בדור הבא, בונות חלות ושומרות על הבית. אלפי פעולות קטנות שמתרחשות כל יום, עד שלאט לאט נוצר משהו שאי אפשר לייצר בכוח.

יש בזה משהו מאוד איטלקי בעינינו. לא במובן שלא עובדים קשה, מי שעבד פעם בחקלאות יודע שאין שם הרבה קיצורי דרך, אלא במובן שלא כל דבר טוב צריך להיעשות מהר.

וב־2–5.9 אנחנו מביאים את כל זה איתנו ליריד ״חלומות איטליה״ של נתנאלה, ב״לה פארק״, מפרץ שלמה 66, חולון.

שעות היריד:
רביעי 2.9 | 12:00–23:00
חמישי 3.9 | 09:00–23:00
שישי 4.9 | 09:00–17:00
שבת 5.9 | 09:00–18:00

אנחנו נהיה שם עם הדבש שלנו, חלות הדבש וכל הדברים הטובים שהבאנו מהכוורות בגליל ובגולן.

וכשתבואו לדוכן של הצב והגירית לטעום ולקנות דבש, תזכרו שבאיזשהו מקום, גם אצלנו בגליל, יש קצת איטליה בתוך הצנצנת.

20/08/2026

אולי זאת הסיבה שאנחנו כל כך מתאמצים לפתוח בפניכם את עולם הדבורים.

כי מבחינתנו דבוראות היא הרבה מעבר לעבודה עם כוורת. היא דרך להסתכל קצת אחרת על טבע, על קהילה, על החיים ועל המקום שלנו בתוך כל זה.

ומי שמרגיש שהעולם הזה מושך אותו ורוצה להיכנס קצת יותר פנימה — בשביל זה בדיוק יצרנו את הקורסים שלנו.

לא רק ללמוד דבוראות. להיכנס לעולם שלם.

#דבורים #ביגרין #טבעישראלי

20/08/2026

היום הייתה לי שיחה עם אביחי, כזאת שלא הייתה לנו כבר הרבה זמן.

יצא לנו פשוט לשבת רגע ולדבר. על הקושי והסבל, על הספק והמשמעות, על הרגש ועל החוויה האנושית בגדול :)

בתקופה האחרונה היינו די בלחץ. גם לקראת ראש השנה וגם פשוט העסק, החיים, המשפחה וכל מה שמסביב. הרבה פעמים יוצא לנו לקשקש קצת בבוקר תוך כדי עבודה, לזרוק איזו מחשבה ולהמשיך הלאה, אבל הפעם הצלחנו להישאר שם קצת יותר. להמשיך, להעמיק, ולנסות למצוא תשובות מניחות את הדעת לשאלות שמקשות עלינו בתור בני אדם בעולם הנפלא והנורא הזה.

אז העמקנו ודיברנו ונגענו והמשכנו, וניסינו לברר שוב מה בעצם מניע אותנו, למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, ואם בכלל יש משמעות לכל הדבר הזה.

ובתוך השיחה הזאת מצאנו את עצמנו בין היתר שמחים על העבודה שלנו, על החיים שבחרנו לעצמנו, ועל הדבורים.

כי יש משהו בדבורים שתמיד מחזיר אותנו לאיזו אמת מאוד פשוטה.

הדבורים הן פשוט חוק.

חוק שמתקיים ולא מתכופף. ואם אתה רוצה לעבוד איתן, אתה צריך להקשיב לחוק שלהן. הן לא מתאימות את עצמן למה שנוח לך, למה שתכננת או למה שרצית שיקרה. אתה זה שצריך ללמוד להקשיב.

ויש שם הכול. הדין והחסד, השפע והמחסור, החיים והמוות, הבנייה והפירוק. הכול אצלן קשוב לחלוטין לחוק הזה, אותו חוק שהעולם כולו קשוב אליו, רק שאצל הדבורים הרבה יותר קל לראות אותו.

גם כל המערכת שלהן בנויה כמו גוף אחד שלם, רק מפורק לחלוטין. אלפי פרטים נפרדים שפועלים יחד כמו אורגניזם אחד. כל חלק בפני עצמו, ובכל זאת הכול מחובר.

ופתאום אפשר ממש לראות מול העיניים דברים שבשאר העולם נשארים הרבה יותר סמויים.

אולי בגלל זה אני כל כך אוהב אותן.

הן פשוט שער לראות דרכו את פלאי העולם. מיקרוקוסמוס קטן של הקוסמוס שלנו.

ולפעמים מה שרואים שם קשה. לפעמים אפילו מאוד.

אבל זה גם נפלא.

קשה ונפלא. חיים.

24/06/2026

יש משהו שאני מאוד אוהב בעבודה עם הטבע.

הטבע לא מתרשם מאיתנו. לא אכפת למלפפון אם מי ששתל אותו הוא פרופסור, אמן, אדם עם מוגבלות או מישהו שלא סיים בית ספר. אם יקבל את התנאים הנכונים הוא יגדל, ואם לא הוא לא יגדל. גם הדבורים לא מתעניינות בתארים, בכסף, במעמד או בכמה אנשים עוקבים אחריך. הן מגיבות למה שקורה בפועל. האם היית קשוב? האם פעלת בזמן הנכון? האם ידעת לראות את מה שהן מנסות לומר?

זה תמיד מזכיר לי כמה המדדים של הטבע שונים מהמדדים שלנו. אנחנו חיים בעולם שמדרג אנשים בלי סוף. ציונים, תארים, הצלחות, יכולות, תפקידים. אבל הטבע מודד דברים אחרים לגמרי. הוא מודד קשב, סבלנות, התמדה ויכולת ללמוד. חקלאי טוב לא חייב להיות האדם הכי חכם בחדר, ודבוראי טוב לא חייב להיות האדם הכי מוכשר. הרבה פעמים הוא פשוט האדם שהצליח להקשיב למה שקורה מולו.

ואולי בגלל זה אני חושב שיש משהו כל כך מיוחד במפגש בין אנשים לבין טבע. במיוחד אנשים שלא תמיד מרגישים שווים בין שווים בתוך המסגרות הרגילות של החברה. אנשים עם אוטיזם, טורט, מוגבלויות שונות, או סתם אנשים שהרגישו כל החיים שהם לא בדיוק מתאימים לתבנית. מול כוורת, עץ או ערוגה, הרבה מהתוויות האלה מאבדות משמעות. הדבורים לא יודעות מי עומד מולן, והן גם לא שופטות אותו. הן מגיבות אליו כמו שהן מגיבות לכל אדם אחר.

יש בזה משהו מאוד משחרר בעיניי. לרגע אפשר לצאת מהעולם שבו כל הזמן מודדים אותנו ולהיכנס לעולם שבו מה שקובע הוא לא מי אתה, אלא איך אתה פוגש את המציאות. ובמובן הזה, מול הטבע, כולנו מתחילים מאותה נקודת פתיחה. כולנו תלמידים, וכולנו שווים.

23/06/2026

כשעולם הדבוראות פוגש בעולם הורדים, חקלאות מעולם לא היתה סקסית יותר!
החקלאות שלנו פוגשת את החקלאות של משתלת הגידול קרן צור, מגדלת ומטפחת הורדים המובילה בישראל.
ואי אפשר בלי להזכיר את הכוורות המצוירות המדהימות שלנו שצוירו עי האמנית .
מי שהגיע לארוע ראה את זה בעיניים והיה חייב להעצר מול היופי ,
מי שלא הגיע יכול עדיין להנות ממבצע על כל האתר וכל המוצרים והדבש עם קוד קופון : פתיחה26
תודה לכם! אתם הרוח מתחת לענפי החקלאות הישראלית, במיוחד הצפונית!

20/05/2026

שבועות

הפסוק “דבש וחלב תחת לשונך” מתוך שיר השירים תמיד נקשר במסורת לחג השבועות ולמתן תורה. בדרך כלל מדברים על זה שהתורה “מתוקה כדבש”, אבל אולי יש בפסוק הזה משהו עמוק הרבה יותר.

יש משהו מעניין בזה שהפסוק לא אומר “על לשונך”, אלא “תחת לשונך”. כלומר, המתיקות האמיתית לא נמצאת רק במה שאדם אומר כלפי חוץ, אלא במה שיושב בפנים. בשורש. באופי. במקום שממנו הדיבור יוצא.

וזה אולי אחד הרעיונות הכי חזקים של תורה.

כי תורה היא לא רק ידע. לא רק טקסט. לא רק אוסף של הלכות או רעיונות. תורה אמיתית היא משהו שאמור לחלחל פנימה עד שהוא משנה את האדם עצמו. את הדרך שבה הוא מגיב למציאות. את הדרך שבה הוא מדבר. את היחס שלו לאנשים. את המבט שלו על העולם.

ודווקא הדבש הוא דימוי מושלם לזה.

כי דבש לא נוצר ברגע. הוא לא פרי שמישהו פשוט קוטף. הוא תוצאה של עבודה מתמשכת. אלפי פרחים. איסוף. עיבוד. העברה מדבורה לדבורה. אוורור. המתנה. זמן.

המתיקות של הדבש היא לא דבר טבעי שמגיע כמו שהוא. היא תוצר של עבודה.

ואולי בגלל זה הדבש קודם לחלב בפסוק.

כי חלב הוא הדבר הראשוני שאדם מקבל בלי מאמץ. הוא שייך לינקות. לבית ההורים. למה שספגנו מהבית, מהסביבה, מהילדות שלנו. הוא הבסיס שקיבלנו בלי שבחרנו.

אבל דבש זה כבר משהו אחר.

דבש הוא מתיקות שאדם צריך לייצר. משהו שנבנה מתוך תהליך. מתוך עבודה פנימית. מתוך עמל. מתוך אינספור מפגשים עם החיים.

ואולי זאת אחת הנקודות הכי עמוקות של חג השבועות ושל התורה בכלל.

לא מספיק רק לקבל. לא מספיק רק להיוולד לתוך משהו. לא מספיק רק לספוג ערכים מהבית.

בסוף האדם צריך לקחת את כל חומרי הגלם שקיבל ולהפוך אותם לדבש.

להפוך ידע לחכמה. להפוך מסורת לחיים. להפוך מילים למשהו חי בתוכו.

אולי בגלל זה התורה נמשלה לדבש דווקא. כי תורה אמיתית לא נוצרת מרגע אחד של התגלות. היא נוצרת מעבודה מתמדת. מלימוד. משאלות. מטעויות. מנפילות. מניסיון חוזר לדייק את עצמך מול החיים.

וזה גם מה שכל כך יפה בדבש שהוא אחד הדברים היחידים בטבע שכמעט לא מתקלקלים.

מתיקות שנוצרה מעבודה אמיתית, נשארת.

חג שמח חברים.