23/12/2023
פוסט אופטימי על מלחמה, יין ושפיות.
השביעי באוקטובר תפס אותי כמו רבים במדינתנו ומחוצה לה לא מוכן.
לפני 10 שנים התחלתי מסע. יצאתי מצוק איתן, היינו בסג'עיה, עזה. ראיתי דברים, עשיתי דברים אבל מה שבאמת הולך איתי הוא הריח. ריח של מלחמה. קשה לתאר, אגיד רק שזה מאין שילוב של ביוב, ריקבון, זיעה, צפיפות של כפר ערבי ואבק שריפה. אין דומה לזה בשום מקום. לא מאחל לאף אחד לחוות את זה.
אחרי השחרור ישבתי עם חבר בערב די שגרתי של שכטה ובירה בקיבוץ, הוא הסתכל לי בעיניים ושאל, "נבות מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?"
מה שיצא לי מהפה לא תכננתי מראש, זה פשוט יצא ממני. אחרי מה שעברתי וראיתי אני רוצה לעשות טוב לאנשים, באמצעות חקלאות שלא מזיקה לאדמה או לבעלי חיים. אני רוצה לגדל ענבים ולהכין יין. לעשות לאנשים שמח.
משם הרעיון התגלגל, עבר שינויים, גדל, הצטמצם, שוב גדל, שינה צורה, והתאים למידותי.
לפני שנתיים החלטתי לאזור אומץ והתחלתי להכין בעצמי את היין בכפר יובל. בניתי הכל בעצמי ועם חברים טובים בידיים שלנו. קניתי ענבים מהקיבוץ, סחטנו, התססנו, קצת שפכנו, סיננו וביקבקנו. התחיל פה משהו גדול ומיוחד שהוא פרי היצירה שלי.
יש משהו מאוד מיוחד בהכנת יין, הריח של הענבים ברגע קבלת הענבים מהכרם ליקב. שילוב של ריח עשבים טריים עם בושם לימוני, פירות וקצת תסיסה של שמרים אין דומה לריח הזה בשום מקום. מאחל לכולם להיות נוכחים ולהריח את הריח המיוחד הזה.
היו אירועים בכרם, היו טעימות מיוחדות והיו מכירות של בקבוקים. לא נשאר לי בקבוקים מבציר 2022 כולם אזלו. חלום שמתגשם.
בציר 2023 הסתיים ב3.10. היין נכנס לתסיסה בכפר יובל.
ב7.10 הפלוגה שלי הוקפצה למלחמה מהיום הראשון בקרבות בכל יישובי העוטף ולאחר מכן נכנסה לעזה. לא היה מי שיטפל ביין לאורך כל הזמן הזה. כפר יובל מעצם היותו קרוב לגבול לבנון פונה והיקב הקטן שלי נשאר דומם. בציר 2024 הפך לחומץ בן יין.
ככל שהזמן עובר אני מבין ומודה שאלו הצרות שלי, כל עוד הפגיעה היא כלכלית ולא בנפש מצבנו טוב.
מאחל לנו שנוכל במהרה לחזור לעשות יין, להפיק אירועים ולקרב אנשים כי מה החיים האלו בלי כל זה. בנתיים כולי ציפיה ותקווה לבציר 2024. בנתיים שתו יין שלצערי הוא לא של כרם נבות, תעשו טוב לסביבה שלכם, היו אדיבים, תזכרו שום דבר לא מובן מאליו ובסוף אנחנו ננצח.🍇🚜