14/09/2023
🏆🏆🏆אני רוצה רגע לצעוק את זה, כי אני באמת כל כך גאה בהם.. הילדים הקטנטנים שלנו, עשו הליכה של 11 קילומטר! לא תמיד עם חיוך, אבל הצליחו והגיעו לסוף. 🏆🏆🏆
ועכשיו לחפירות שלי:
אין ספק שהחודשים האחרונים שינו לנו את החשיבה בהרבה דברים, אבל קשה להצביע על הרגעים הספציפיים שבהם הבנו שמשהו פה הרגע השתנה. אבל הפעם זה קרה - משהו בי השתנה בכל ההתייחסות שלי למשפטים כמו ״אין סיכוי״ ו ״בלתי אפשרי״ שאני אומרת בערך 5 פעמים ביום.
הלכנו להר קוק, אחד המקומות המוכרים ביותר בניו זילנד, עשינו מסלול שעל פניו מושלם לילדים - רובו מישורי עם עליה מאוד מתונה והנופים פשוט מטורפים. המסלול הוא 10 קילומטר וניגשנו אליו בזמן קצת מאוחר, אחרי מסלול של קילומטר שעשינו שניה לפני והיינו על הקשקש עם הזמנים וסיכוי די גדול להיכנס לחושך. ובכל זאת החלטנו לצאת בידיעה שמתי שימאס פשוט נחזור חזרה.
הבעיה, שאתה מתחיל אתה נשאב לנופים, אתה לא רוצה להפסיק ללכת. בשלב מסויים הרוחות התחזקו והטמפרטורה באזור צנחה, הילדים התעייפו ואפשר להבין כי הם כבר הלכו הרבה.
התכוננתי לחזור איתם אבל אז הסתכלתי קדימה וראיתי שלא נשאר עוד כזה הרבה והתחלתי דיון עם עצמי.
איזה מסר אני הולכת להעביר פה עכשיו אם נחזור אחורה? שקשה מוותרים? ואם נמשיך? הם ירגישו שאנחנו לא מקשיבים להם ולקושי שלהם?. הייתה לנו הזדמנות חינוכית נהדרת, מאוד רצינו שיחוו את תחושת הסיפוק של להצליח לסיים משהו שקצת מתח את גבולות היכולת אבל לא רצינו לעשות את זה בכח.
היינו צריכים למצוא דרך שהם עצמם ירצו להמשיך, אז שלפנו את הטריק הכי ישן בספר וסיפרנו להם שילדים שמגיעים לסוף המסלול ההורים שלהם חייבים לקנות להם מתנה, שזה החוק של המקום. מיד כולם שינסו מותניים, התלונות פסקו והם החליטו להמשיך עד הסוף. את החיוכים שנפרסו על הפנים שלהם שהם הגיעו, ואת הגאווה שלנו - אי אפשר להסביר במילים.
להסתכל על ילדים בני 6,5 שעושים מסלול מלא וילדה בת 3 שהולכת כמעט 10 קילומטר (חלק מהזמן ליאור סחב אותה בתוך התיק ) זה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו.
אפילו התגובות של האנשים מסביב היו בהתאם ואין אדם שפסח בלי להגיד מילה טובה, לעודד או למחוא כפיים - מה שהעלה להם עוד את התחושה שהם עשו פה משהו גדול.
ברגע הזה שהם הגיעו לסוף קרה הרבה, הם לא רק הגיעו לסוף המסלול, הם גרמו לי להבנה ולשינוי מחשבתי של ממש. הרבה פעמים שאני אומרת שמשהו לא אפשרי, הוא בעצם כן, פשוט יש מחיר שנצטרך לשלם ואנחנו צריכים להחליט אם אנחנו רוצים לשלם אותו.
למשל, לא האמנתי שאפשר לשרוד בקראוון צפוף שישה אנשים, אבל הנה אנחנו עושים את זה ואפילו נהנים!
אמרתי אין ספור פעמים שאי אפשר לחיות בלי וואצאפ וליאור הוכיח לי שכן.
ועכשיו אני נזכרת גם בפעמים האלה שאמרתי שאין סיכוי שאני יכולה להיות עם הילדים כל כל הרבה זמן ברציפות - אז התכוונתי לכמה ימים של חופש באחד החגים, אבל הנה אנחנו פה כבר כמעט 8 חודשים.
אז אני חייבת תודה לחבורה שלי, שלימדו אותי את השיעור החשוב הזה. מקווה שאדע להשתמש בו בדיוק מתי שיהיה צורך.
תודה לכם גיבורים שלי ❤️
וכמובן - שנה טובה ומתוקה לכולם! שנה של יציאה מהמסגרת, הגשמת חלומות, לב רך ופתוח והוכחות שבאמת הכל אפשרי.
--------------------------------------
וקצת על איפה היינו:
קאיקורה -
המקום הראשון שהלכנו אליו באי הדרומי, ומסתבר שזכינו - בתקופה הזו של השנה הגבעות מושלגות ומאוד יפות - אבל גם בלי השלג זה פשוט מקום יפה! יש שם המון מה לעשות אצלנו לרוב הדברים לא יכלנו להיכנס בגלל גיל הילדים.
תצפית קאיקורה - תצפית שצופה על המקום, מומלץ ויפה!
כרייסצרץ - עיר ענקית, עצרנו שם ללינה - יום אחרי עלינו ברכבל הממש יפה והמשכנו קדימה לכיוון אגם טקאפו
נסיעה בין כרייסצרץ לאגם טקאפו - זה לגמרי אטרקציה הנסיעה! בין כרייסצרץ לאגם טקאפו יש כביש נופי, זה מאריך את הנסיעה אבל שווה את זה מאוד.
אגם טקאפו - תצפית - יש תצפית לאגם עם בית קפה שיש בו את אחד הנופים היפים שראינו. יש מסלול קצר שעשינו שם קליל מאוד. יש אפשרות לעלות מאזור האגם לתצפית ברכב בפועל הרוב לא עושים את זה כי הגישה לרכב נוחה (אבל עולה 8 דולר)
גלישת שלג - ממש ליד האגם ש מקום של מעיינות חמים, בתוכו יש גלישת שלג באבובים . אלה וגאיה בדיוק נרדמו שזה היה מצויין כי הן לא יכלו לעשות את זה. הראל וליה לא הפסיקו לעלות ולגלוש במשך שעה ומאוד נהנו!
הר קוק -
Blue Lakes and Tasman Glacier walk
הליכה קצרה של קילומטר. בערך רבע שעה לכיוון. בעיקר עליה, נופים מאוד יפים ואחלה התחלה לחימום הגוף
Hooker Valley track
הטרק הכי מוכר של האזור, נופים מטורפים! שווה כל שניה של הליכה. המסלול הוא 10 קילומטר שבסופו מגיעים להוקר לייק.
אגם פוקאקי -
מעבר לזה שהילדים נקרעו מצחוק משם האגם, אצלנו בעיקר נהננו מהתצפית כוכבים בו. מרגישים בחלל. שמצלמים תמונות לא מאמינים שזה מה שהעיניים גם רואות.
אאומרו -
פינגווינים - הלכנו לראות פינגווינים בטבע! בפועל הם היו קצת רחוקים והפינגווינים הכחולים מגיעים קצת מאוחר מדי, אז בסוף הסתפקנו במה שראינו וקיווינו לתפוס פינגווין בהמשך.
Whitestone Cheese
חנות גבינות, יש להם קפה וגבינות ממש טעימות! ממליצים על הפלטת גבינות שלהם
Wallaby
חצי שנה מאאומרו, הלכנו לראות וולאבי שזה סוג של קנגורו. החיה מאוד מאוד ביישנית וצריך לגשת אליה מאוד בעדינות. הם מפחדים מילדים אז אלה לא הצליחה להאכיל אותם אבל הראל וליה הצליחו ונהנו מאוד.
Meorki boulders beach
באנו סקפטיים למקום, אבל בסוף גילינו מקום שלא רק יפה, הוא ממש היה גן שעשועים קטן לילדים. הם רצו, טיפסו על האבנים ושיחקו בחול.
דנידין - לא ציפינו, אבל זו עיר מאוד גדולה! לא מצאנו ממש מה לעשות בה אבל זה כנראה כי כבר היינו בהמון ערים. ניסינו גם שם לנסות את מזלנו ולראות פינגווין, הלכנו לסיור במיוחד שרק שהתחילו אותו אמרו שהסיכוי שנראה פינגווינים בעונה נמוך. ראינו אחת שנמצאת בבית חולים לפינגווינים שיש במקום אבל זהו, לא זיכרו לראות אותם במקומם הטבעי. (לפחות המקום היה יפה)
The cave beach
צמוד לדנידין, מסלול של קילומטר בערך עם מערה שמובילה לחוף. ליאור הלך לבד וטוב שכך כי מסתבר שהעליה חזרה קשוחה ולא מותאמת לילדים, אבל תיאר את המקום כפנינה.
Nugget point lighthouse
מקום שפשוט לא נראה אמיתי, מדובר על מגדלור עם מסלול קליל ופשוט! המקום פשוט יפה יפה יפה! בהתחלה הייתה רוח מטורפת אבל בסוף בהליכה המצוק מסתיר את הרוח ומאוד נעים.
