25/05/2024
כבר תקופה ארוכה שאני מנסה לכתוב, מנסה להסביר לעצמי את מצבי וכלום לא יוצא.. אפילו את הפוסט הזה אני לא בטוחה שאסיים כי היכולת שלי לסיים פעולה או אפילו להגיע לאמצע שלה ממש ירדה בחצי שנה האחרונה.
סביר להניח שזה קשור למצב האומה שמייצר כובד ועצב בלב, אבל זה גם בהחלט קשור למצב החיים שהיינו בו.
לנווד בקרוואן באירופה זה דבר מדהים וכיפי, יש בו המון יתרונות כמו יופי אין סופי, להיות קרובים לטבע, ומפגשים מלהיבים, אבל יש לזה גם עלות אנרגטית מאוד גבוהה.
תדמיינו שעכשיו אתם יוצאים לטיול וכל יום נראה אחרת הסביבה כל הזמן משתנה, הנופים, האנשים החוויות כל יום שונים והכל באינטנסיביות מאוד גבוהה. וכמו במציאות הסביבה לא תמיד יפה ונעימה, יש בה מהכל. טוב, רע, קשה, מלהיב, מייאש, מרגש..
בטיול קצר או חופשה זה בדיוק מה שאנחנו רוצים, לשבור את השגרה הרגילה. התחושה של החופשה נותנת מלא אנרגיה ומלא חוויות חדשות אבל אחריה זה הכי כיף לחזור הביתה למיטה ולמקלחת המוכרת ולהעריך את מה שיש.
כשחוסר יכולת לדעת מה יהיה בעתיד ( אפילו ברמה של איפה לישון הלילה או מה יהיה בסופר) הופך להיות שגרת חיים במשך מספר שנים זה משפיע על מערכת העצבים.
בשלושת השנים האחרונות חווינו באמת אינספור חוויות.. היו לנו ימים מדהימים וימים נוראיים, אספנו אין ספור סיפורים שנוכל לספר לאורך עוד המון המון שנים.. אבל לחיות בקרוואן זה לא פיקניק (אולי זה כן.. פיקניק כזה שצריך לארגן בעצמך כל יום.)
ולחיים שלנו הצטרפו אינספור מטלות והתמודדויות לא קלות -
לטפל בצרכים בסיסיים כמו מים, חשמל, ריקון ביוב, טמפרטורה משתנה ,להתמודד עם רעשים וזיהומים סביבתיים, להתפרנס בשווקים הפכפכים, לטפל בבריאות בלי רפואה קבועה , לטפח זוגיות כשבעצם אנחנו כל הזמן יחד וכמעט אין קהילה, ללמוד שפות חדשות כי אין ברירה וצריך לתקשר עם הסביבה, לנהוג בסביבה לא מוכרת כמעט כל יום, לדאוג למשפחה וחברים מרחוק, להכיר תרבויות ואנשים שלא תמיד באים לך בטוב ועוד אין ספור משתנים..
מצד אחד כל הקושי הזה בנה חוסן, גמישות ותושיה,
וגם נולדו תובנות חדשות על היחסים בין בני האדם לסביבה. אבל בשנה האחרונה התווספה גם לחיים תשישות גדולה.
וואו הגעתי לאמצע.. תחזיקו איתי (או אותי) עד הסוף..
המסע הזה שינה אותנו אין ספק, כלל החוויות ליטשו ועיצבו אותנו מחדש וזה מרגיש לי שהפכנו לאנשים יותר מזוקקים. ואנחנו בהודיה גדולה קודם כל לעצמנו שבחרנו לחיות ככה וגם ליקום שקיבל אותנו תמיד ביופי ואהבה.
אבל אתמול מסע של שנתיים ועשרה חודשים בא לסיומו..
עברנו לגור בדירה, כזו עם 4 קירות, מים זורמים, חימום מרכזי וחשמל. בלילה כשנשים את הראש על המיטה נדע שהלילה נישן באותה פינה, נוכל ללחוץ על כפתור ומים ישטפו את האסלה, נתקלח במקלחת שרק אנחנו התקלחנו בה, וגם נלמד רק שפה אחת ( פולנית, השפה הכי קשה אחרי עברית).
אני מקווה שכל הנוחות הזו שקצת מרגישה מוזר ( וואו איזה זרם מים יוצא מהברז!) תפנה לנו אנרגיה ליצירה חדשה, אני מקווה שגם יהיו לנו חברים חדשים, שנוכל לגדול ולהתפתח בכיוונים שונים.
ולמי שעקב אחרינו כאן או בעמוד שלנו Black dog travelers- מסע קרוואן באירופה תודה שליוויתם אותנו, והייתם חלק בלתי נפרד מהמסע❤️.
עכשיו אנחנו ננוח קצת ונרקום את החלום הבא.
שולחים לכולם אהבה🤍
בתמונות: אנחנו בביאלסקו ביאלה, עיר קטנה בדרום פולין..