14/04/2026
מראה מקום | למראית יין
יש ימים שבהם קשה למצוא מילים.
יום השואה הוא כזה.
זהו יום שהקשבה הולמת אותו,
לסיפורים, לעדויות, לזיכרון שממשיך לעבור בינינו.
יום של התכנסות ומחשבה,
של התבוננות פנימה.
מחשבה על העבר
ועל המחויבות שהוא מטיל עלינו בכל הנוגע לכאן, לעכשיו ולעתיד.
מחשבה שנוגעת בבחירה שלנו לחיות כאן, בכל יום מחדש.
אצלנו, זה פוגש את הכרם.
כי נטיעת כרם, בסופו של דבר, זו לא רק חקלאות, זו החלטה.
להעמיק כאן שורש,
להשקיע במקום הזה את חיינו, גם כשאין ודאות.
אנחנו חיים במקום שתמיד ידע מלחמות,
ותמיד אחזנו באמונה שיהיה כאן טוב יותר.
וגם היום, בתוך מציאות לא פשוטה, אנחנו ממשיכים לדבוק בה.
אולי יש בזה דוק של נאיביות,
אבל היא שזורה בתקווה עיקשת.
תקווה שלא נשארת במילים,
היא מקבלת עליה אחריות וצורה:
לטעת, לטפח, לנכש, להגן,
להזין.
ולאחוז חזק וקרוב ללב באמונה ובתקווה
שנצלח גם את השרב וגם את הברד.
גפן לא נוטעים לשנה.
יש בה מחשבה לטווח ארוך,
אמירה על המשך, על זהות, על חיבור למקום.
ובמובן הזה,
זה מה שאנחנו חוזרים אליו ביום כזה,
הזכרון הכואב והמציאות המאתגרת, לצד הבחירה היומיומית להיות כאן,
להכות שורש.
ולהמשיך לזכור, להאמין ולקוות.
#יוםהשואה #זיכרון #תקווה #מראהמקום #למראיתיין
