13/10/2026
2026 מרגישה לי פתאום כמו שנת 2000.
לקח לי רגע להבין למה.
בתחילת שנות האלפיים הייתי מתכנתת במרכז הפיתוח של רשת אורט. צוות צעיר ומדהים, Netscape - הדפדפן :), ואנחנו בונים אתרים לבתי ספר, מכללות ומפתחים מערכת שהיא בעצם וורדפרס פנים ארגונית :)
כל משימת פיתוח הרגישה לי כמו פיצוח חדש. התלהבות וסקרנות - כמו במשחק אמיתי.
אני זוכרת את התקופה הזאת כמעט כמו מחנה קיץ אבל - משלמים לי כדי שאשתתף :).
כולנו מתכננים, מנסים, בודקים, מסתבכים, לומדים. ובסופו של דבר תמיד יש תוצר שעובד.
משהו שאני לקחתי חלק משמעותי בו.
היה סיפוק בתוצאה, והייתה גם ההתרגשות שבדרך: לגלות שאני מסוגלת לעשות משהו שבבוקר עוד לא ידעתי איך לגשת אליו.
יותר מ-25 שנה אחר כך, אני מרגישה את זה שוב.
אני נכנסת לבדוק משהו עם AI, ופתאום עוצרת:
״רגע. זה עובד. אני מקבלת תוצר בשניות במקום שעות אם אעשה אותו דבר עצמאית בדרך הישנה.״
מיד הראש מתחיל לעבוד. איפה עוד זה יכול לעזור?
כל יום יש התפתחות של כלים, יכולות חדשות.
אפשר לנסות אוטומציה חדשה, אפשר לפתח דאשבורד ועוד ועוד רעיונות.
אני מתחילה עם שאלה אחת, ויוצאת עם עוד ארבע שאני רוצה לחקור.
היום אני מגיעה לחוויה הזאת עם הרבה יותר ניסיון, ועם שאלות אחרות.
אז רציתי להבין איך להגדיר צורך עסקי ולהפוך אותו למוצר דיגיטלי באמצעות כתיבת קוד (בעיקר) ועיצובים.
היום מסקרן אותי גם הכלים הטכנולוגיים וגם הדרך שבה אנשים משנים את דרכי העבודה שלהם כשהיכולות שעומדות לרשותם משתנות.
כש-AI כותב מסמכי אפיון, כותב קוד ומכין תסריטים לטסטים - למה תהליכי הפיתוח עדיין לא התקצרו ופרויקטים ממשיכים לחרוג מתאריכי היעד?
כשה-AI מציע כמה חלופות, על מה נבסס את הבחירה ומי מחליט?
ומה משתנה בתפקיד של מנהל כשהצוות יכול לבצע בעצמו דברים שבעבר דרשו עזרה?
אני פוגשת את השאלות האלה ועוד רבות בפרויקטים שאני מלווה, בסדנאות ובהדרכות.
ההתלהבות מהכלי פותחת דלת לשיחה על שיקול דעת, אחריות והרגלי עבודה. וכאן החיבור בין הטכנולוגיה לאנשים נעשה מעניין במיוחד.
קרול דואק כותבת ב-Mindset על היכולת שלנו להמשיך להתפתח. בעיניי, אחד האתגרים המעניינים בקריירה הוא להרשות לעצמנו להיות שוב מתחילים בתחום חדש, אחרי שנים שבהן התרגלנו להיות אלה שיודעים.
אני מרגישה שאני טובה בהתחלות חדשות, מנהלת מיזם או רעיון חדש - כמו פרויקט :)
אנחנו מתרגלים להיות אלה שיודעים.
אלה שמתייעצים איתם, שמזהים בעיות ומציעים כיוון.
יש סיפוק בביטחון הזה, ויש גם ערך בלהרשות לעצמנו להיכנס למשהו שעוד איננו יודעים לעשות.
הניסיון שלי עוזר לי לזהות מה כדאי לבדוק, לשאול שאלות טובות יותר ולהפעיל שיקול דעת.
הסקרנות גורמת לי לפתוח את הכלי ולנסות.
האתגר של הצפת הכלים החדשים - מלהיבה אותי.
אני יכולה להביא את כל מה שלמדתי עד היום, ובכל זאת להיות שוב לומדת: להתאמץ, לטעות, לפצח משהו חדש ולהרגיש את הסיפוק כשהוא מצליח.
אולי זה מה הזכיר לי פתאום את ההתלהבות של שנת 2000.
התחושה שהיכולת שלי עדיין מתרחבת.
שיש עוד דברים שאוכל לעשות, ועוד דרכים שבהן אוכל לעזור לאנשים להתקדם במשימות או בקריירה שלהם.
איזה דבר חדש ניסיתם לאחרונה בעבודה והחזיר לכם את הסקרנות של תחילת הדרך?
